הוא נורא פגע בי היטלר.
זה היה קצת לפני 1941, שנה נהדרת, כל יום הייתי יוצא מביתי עם
הרגשה כזאת של "אני גאה להיות יהודי!" באמת, לא כל מחליטים לתת
לעמך מעמד כזה של כבוד. דווקא אותנו כמעט היחידים מכל העולם,
בחר היטלר להשמיד, נורא מחמיא לי. הייתי מסתובב ברחובות מסתכל
על הדגלים ופשוט מרגיש שייך למשהו גדול, לא עוד מלחמה יומיומית
בין עמים אלא עליית מדרגה אמיתית למעמד של עם סגולה, הרבה
פעמים תהיתי כמה עלתה להם עבודת הפרסום הנהדרת הזאת? ומי
הקופירייטר שעיצב להם את הדגלים? ככה עברו מספר חודשים של
גאווה יהודית, עד שהגיע היום, היום שבו גיליתי שאני, חלק מהעם
המתועב ביותר בתולדות העולם, אצטרך לחלוק את תא הגזים יחד עם
צוענים. מאותו הרגע הבנתי שהכל תרמית, היטלר הבטיח לנו שואה
אמיתית, רק שלנו ומה קיבלנו? לחלוק את גדולתנו עם עוד כמה
עמים, שהם אפילו לא פרזיטים בחצי רמה מאיתנו, הרי מתי הם ניסו
להשמיד את התרבות האירופאית, ומתי הם ניסו ללכלך את דמם של
הטהורים? אני אגיד לכם מתי, אף פעם! בהתחלה חשבתי לתבוע את
הממשל הנאצי על פרסום כוזב, אבל כולם במחנה אמרו לי שלא כדאי
ממילא אנחנו נהיה הכי מפורסמים, אז למה לא להתחלק קצת בתהילה?
אתם יודעים מה? אני ויתרתי, רק שתדעו שפעם הבאה היטלר לא יקבל
את הקול שלי.