חשכת ליל בכנען
והזמנים שלובי ענן,
פזורי גבולות מהר עד מים
ואין מבדיל בינם לבין שמיים.
באלו הלילות מוכי התן
את כליו לצעוד אוסף השומר עמיחי
ודרכו ארוכה לו בין שבילי הפלך
ורק אחד הוא והלילה ויירטן.
ויקרא עמיחי אל הלילה;
קשה דרכי, אינה חומלת,
סמו עיניי, אין סימן לי ולא שלט.
לא אדע מהיכן תבוא צעדתי, ואיה אפנה.
לו מדריך היה לי שינהג זו הדרך ואתרצה.
וילין הלילה על שאלת התם;
ריקות הדרכים ודבר אין במועדן,
לא בית, לא שדה, לא מרכול ולא אילן.
אין איש בבית הסועדים, לא ילדים בגן.
לא יבוא מולך ואין לו עם.
באילו הלילות אשלח לעזרך בלשן
ומילים יאסוף בכל יהודה מהר עד ים.
בכל דרך אשר תלכו שם השפה תישא סימן
ובכל דלת מן הלשון הצבר יצמח חדש ורם.
|
