[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לירון הרוש
/
אפקט הפרפר

"היי דנה" אמרתי, מתפרצת לחדרה: "איך את מרגישה?"
"יכול להיות יותר טוב", ענתה לי. "נו, הבאת את זה?", שאלה.
"כן , בטח" אמרתי, הוצאתי את הקלטת מהתיק ושמתי בוידאו.

ראינו את הסרט אפקט הפרפר (מסופר בו על רגע אחד שמשנה את כל
החיים).
דנה בהתה בטלוויזיה ושאלה אותי: "את יודעת מה הרגע ששינה את
חיי?"
חייכתי אליה ואמרתי לה שאני חושבת שכן...
"את זוכרת את הראל נכון?!", שאלה אותי,
"כן", עניתי, "איך אפשר לשכוח..."
ופיתאום החלה לדקלם כאילו מתוך ספר, עיניה נראו כ"כ מרוחקות...
כל שנותר לי היה רק לצפות בה ולהקשיב..

"הוא הטריף אותי
המבטים שלו, ההתגרות הבלתי פוסקת הזו.
וכהרגלו, הוא  היתמם, "איזו התגרות?!", שאל.
"זו!, זו!, ממש זו!", עניתי לו.
"קח אותי כבר!"
הוא אהב לראות אותי מתחננת אליו,
זה עשה לו את זה.
הוא התקרב אליי... נוגע לא נוגע...
הרגשתי את הזין שלו מתפוצץ כל רגע.
אבל הוא היה חייב שאני אגיד לו את זה... חייב...
"תזיין אותי כבר!", אמרתי לו.
פתאום, תפס אותי בחוזקה עם ידיו החסונות מרים אותי ומצמיד אותי
לקיר בפראות.
מנשק את צווארי בלהט ונושך בשפתיי
אני עוזרת לו עם כפתורי המכנס, בזמן שהוא קורע ממני את
חולצתי.
ממשיך ללקק בפראות כל איבר שרק נחשף בפניו.
לפתתי אותו ברגליי בחוזקה והוא לקח אותי,
נשא אותי אל הסלון ונישק אותי בפראות תוך כדי.
השליך אותי בחוזקה על הספה
ופשט את בגדיו,
הסתכלתי עליו מחורמנת בטירוף והורדתי את מכנסיי...
עוד לא הספקתי להוריד את התחתונים והוא כבר קפץ עליי
צחקתי, הוא תמיד הצחיק אותי כשהוא קפץ עליי כמו ילד קטן...
הוא הסתכל בעיניי, במבט שובב מתמיד והחל לנשק אותי בעדנה
ורוך.
הוריד את תחתוניי מעליי
סטרתי לו.
הוא תפס את ידיי ואמר :"ככה את רוצה את זה, ככה את תקבלי את
זה"
כרכתי את רגליי סביבו והוא חדר אליי.
חדר אליי בפראות ולחש באוזני :"אני אלמד אותך מה זה לסטור
לי".
הוא זיין אותי בכל הכח,
ואני התענגתי מכל רגע ושרטתי אותו בגבו,
אנחת כאב נשמעה בפי,ו אבל לא מנעה מבעדו להמשיך ולדפוק אותי.
גנחתי כמו מטורפת כל אותו הזמן עד ש,
עד ש,
גמר בתוכי.
הוא שם את ראשו בחיקי בזמן שהדלקתי סיגריה ונרדם.
ואני, אני התענגתי מכל שאיפת ניקוטין לריאות."

לא חשבתי בכלל על הקונדום שלא שם...

שבועיים אחרי זה הוא קיבל טלפון מהאקסית שלו,
מסתבר שהיא הייתה נשאית.
איזה יום מקולל... ארור היום הזה שבו התקשרה.
הפנים שלו הלבינו באותו הרגע ששמע אותה בצד השני, אומרת את
המילה הזאת.
איידס.
אבל השתמשת בקונדום, נכון?!, שאלתי עם פנים מלאות תקווה לתשובה
חיובית.
"לא איתה", אמר לי... השפיל מבט, יודע שגזר באותו הרגע גזר דין
מוות לשנינו.

"וזהו  עקרונית", אמרה לי.
"את השאר את כבר יודעת".

"כן אני יודעת", אמרתי.

דנה והראל (שמות בדויים כמובן) נסעו להיבדק וגילו ששניהם
נשאים.
היום בו קיבלו את תוצאות הבדיקה, היה היום האחרון בו ראו אחד
את השני.
הראל לא יכל לשאת את האשמה, שהדביק את דנה והתאבד שבועיים לאחר
שגילה שהוא נשא.
הוא השאיר אחריו מכתב  על הסיבה למעשה.

"רק רגע", אמרה לי וניגשה לשידה שלה, פתחה את המגירה והוציאה
מכתב אשר ניכר עליו הזמן שחלף.
"שמרתי את זה מספיק זמן, הגיע הזמן שתדעי את כל האמת", אמרה לי
והתחילה לקרוא.



"דנוש שלי,
בזמן שתקראי מכתב זה  אני כבר לא אהיה כאן...
אני אהיה עוד כוכב קטן בשמיים הכחולים והגדולים שהרבינו כ"כ
לבהות בהם.
כ"כ הרבה אני רוצה להגיד לך , את לא יודעת כמה,
כמה אני מצטער שעשיתי לך את זה.
לך!, לילדה היפה שכ"כ אהבתי ועדיין אוהב,
המבט של עינייך ביום בו גילינו את תוצאות הבדיקה - שבר את לבי
לרסיסים,
אני נזכר באותם ימים שנתנו אוהבים, שהסתערנו על כל מקום בכל
זמן פנוי רק כדי לממש את אהבתנו.
אם היה בי הכח להישאר איתך ולעזור לך לעבור את כל מה שהמחלה
הארורה הזאת מביאה איתה - הייתי נשאר.
את יודעת את זה.
אבל המבט שלך, אני כל הזמן נזכר בו ואני לא יכול שלא להאשים את
עצמי.
והכל בגלל חתיכת גומי מזדיינת שהרסה את החיים שלך. ושלי.
אני אוהב אותך יותר מאשר את חיי...
אני כל כך שונא את עצמי - על שהרגתי אותך.
הרגתי את הנפש שלך ויותר גרוע מזה, הדבקתי אותך במחלה הכי
נוראה שקיימת.
זאת שגורמת לך לגסוס כ"כ לאט.
אני אוהב אותך דנוש כל כך אוהב אותך...
אני מצטער , אבל אני יודע שאני לא אוכל לחיות עם הידיעה -
שעשיתי לך את זה.
אני אוהב אותך.
לעולם אל תשכחי את זה.
אני מקווה שימצאו לך תרופה למחלה הנוראה הזאת.
פשוט אין בי את הכח להתמודד עם זה.
אני מצטער.
אוהב אותך תמיד.
הראל
נ.ב
אם המילים נמחקו מעט, זה בגלל הדמעות שיורדות...
אני אוהב אותך כ"כ
וכ"כ מצטער.





דנה קיפלה את המכתב חזרה. והשיבה אותו למקומו הקבוע, לשידה
השמאלית.

דנה ממשיכה לקרוא את המכתב כל ערב לפני השינה.

אצל דנה התפרצה המחלה חמש שנים אחרי שגילתה שהיא נשאית.
בשנה האחרונה, היא נכנסה ויצאה מביה"ח לסירוגין, עדיין מתעקשת
לחיות.
מדי פעם היא עוזרת במערך ההסברה למחלת האיידס בבתי ספר ומרצה
לתלמידים על הנושא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המקוריות אבדה
לי, ולקחה איתה
את ההשראה.

נדמה לי שזה
במקרר

-פינקי


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/2/05 14:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לירון הרוש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה