ש. יונתן / לאט לאט |
את יופייך אלי,
כמו מרטיבה את שפתיי,
בטיפות,
מתוך שקית
של שוקו קר.
מעל ולאט את מגלה,
כמה בי עמוקות,
עינייך.
עדין עדין את סופרת באוזני,
את אלה שידעו אותך,
לפני,
חזק ולאט,
בלפיתת,
מותניים, את,
שבה
אליי.
לאחר שברוך, ברוך,
בלב כמעט נכמר,
את מותירה אותי
בצד הדרך,
סתור שיער
מראשי, המקריח.
מוחה דמעה
מלחייך,
לוגם טיפה
ומפריח,
על ביקורך
הזמני,
אנחת רווחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|