נכנסנו למכונית של עומר שחנתה בדיוק מתחת לבניין והתחלנו
ליסוע.
"אז, איפה אתה הייתה במסיבה?" שאלתי את עומר בזמן שהדלקתי את
הרדיו לגלגלץ.
"אני, סתם, החבר הזה מהעבודה הכיר לי איזה מישהי שלמדה איתי
באותו תיכון אז ישבנו לדבר, את יודעת, נוסטלגיה כזאת."
גם את זה לא זכרתי.
הגענו לסופר. תמיד אהבתי ללכת עם עומר לסופר, הידיים שלו נועדו
לבדוק ירקות ופירות. הוא תמיד משפר את חוויה הטראומטית של
הסופר. האנשים שרבים על מקום בתור,הקופאיות שעושות טובה שהן
חיות ובעיקר מיליוני סיפרי המתכונים ל"חיים מאושרים ובריאים".
אף-פעם לא האמנתי בדברים האלו. לא שהבן אדם הוא מה שהוא אוכל,
לא מה שהוא לובש ובהחלט לא מי החברים שלו.
בסוף הטיול הכמעט מדכא לסופר עומר הזמין אותי לכוס קפה אצלו
בבית.
עלינו אליו הביתה. הבית נראה כמו שהוא בדרך כלל.
הספרים הרבים על עצות לחיים טובים על מדפי העץ, השטיחים הפרסים
על הריצפה והחלונות סגורים.
נכנסתי לחדר של עומר. ובתוך המיטה, כמו על הכרית שלי, ראיתי
תלתלים. מחוברים לראש בעל עיניים סגורות ואף חזירי.
גוף ערום נחשף לפני. מיד הסתכלתי הצידה ומולי, על השולחן של
עומר ראיתי קונדום משומש ולידו עטיפה קרועה.
מיד יצאתי מהחדר. הלכתי לכיוון של עומר ושאלתי
"אז איך היה עם זאתי, החברה שלך מהתיכון?"
"אממם, היה בסדר, היא לא השתנת בכלל."
"אני בטוחה שבדקת את זה בכל דרך אפשרית, נכון עומר?"
עומר הסתכל לי לתוך העיניים הדומעות ואז מאחוריי לתוך החדר
שלו. הוא התחיל ללכת לאט לאט לכיוון החדר וכשהוא נכנס הוא ראה
אותה בתוך המיטה.
בדרך שלי החוצה עוד שמעתי "אמרתי לך שאת צריכה ללכת עד שאני
חוזר! תראי מה עשית!"
עד שעומר חזר למטבח אני כבר הייתי בתחנת אוטובוס במרחק כמה
מטרים מהבניין.
תוך קצת פחות משתי דקות עומר היה על הברכיים מולי, מזבל את
השכל שלי על כמה שהיא לא הייתה חשובה לו.
באותה שניה נזכרתי בהכל.


הערב התחיל, כמו שעומר אמר, במסיבה של חבר מהעבודה. על הרגע
שהגענו הקפצנו טקילות ואני פגשתי ככה את טל. עומר, שהיה נמאס
לו לראות אותי עם הבן אדם החדש שהכרתי, הלך להכיר מישהי בעצמו.
הוא ראה אותה יושבת על הספה קוראת ספר על חיים טובים וישב
לידה.
היא לא הייתה חברה מהתיכון.
טל לקח אותי לחדר נפרד. הוא ידע שעומר איתי והוא ראה אותו עם
המתולתלת בעלת הספר.
בהמשך הערב שתינו יותר ויותר. טל לא יכל ללכת אחרי הכמויות
האדירות שהוא שתה ואני לקחתי אותו הביתה. באותה שעה זה היה כבר
שנים אחרי שעומר עזב לבית שלו עם בעלת הספר.
כשאני הגעתי הביתה עם טל בידיים שלי, נשכבנו בתוך המיטה ביחד.
טל נתן לי נשיקת לילה טוב, ונרדמנו.

לא ראיתי אחרי זה את טל, גם לא אחרי שנפרדתי מעומר. ועכשיו,
שנים אחרי זה, אני עם מישהו אחר.
אבל אף-פעם אני לא אוכל להוציא את טל מהראש שלי. את היד
המנפנפת והכניסה למונית שנסעה עד שלא יכולתי לראות יותר.