"בטי! לאן את הולכת??? כנסי לפה לפני שתרטבי"
ירד גשם סוער בחוץ, אני משער שאף פעם עוד לא נתקלתי בכזו מין
סופה.
הייתי משוכנע שהוא כועס עליי.
"בטי, אני חייב לספר לך ש..."
"כן, ג'רי?" היא ענתה ברכות.
"אני מאוהב בך בטי, באמת, תאמיני לי, אני מאוהב בך".
סיפרתי לה את האמת, חשבתי שאולי הוא יוותר לי על העובדה שאני
כן.
"ג'רי?"
"כן בטי?"
"האמ... אתה רוצה לעלות למעלה? אני אכין קפה".
"בסדר", עניתי.
היינו רטובים, אני בכל אופן הייתי בודד ובאמת הייתי מאוהב בה.
היא הכינה קפה ואני שתיתי.
לאחר כמה דקות של שיחה על פוליטיקה היא הלכה להביא לי בגדים
יבשים מהחדר של בעלה.
בינתיים שוטטתי והגעתי לחדר העבודה של בעלה.
על הרצפה מצאתי לפחות כשישים תמונות פוליארד שלה, זרוקות כך
סתם.
זה היה נדמה שהוא עקב אחריה, בתמונות היא אף פעם לא חייכה אל
המצלמה.
היא כבר חזרה לסלון.
מיהרתי לשבת על הכורסא.
"הנה חולצה ומכנס, התלבש מהר שלא תתקרר".
הרגשתי משונה, היא הייתה נחמדה מדי.
כל מה שעשתה למעני סטר את מה שאמר עליה.
"נו? טיפשון, מה אתה מתמהמה כל כך הרבה?"
הלכתי לשירותים.
בארון התרופות הייתה תרופה נגד דיכאון וחבילת ממחטות רכות.
כשחזרתי לסלון היא לא היתה.
"בטי? איפה את?"
כבר התחלתי לקבל צמרמורת.
חיכיתי בערך רבע שעה ואז החלטתי לחזור לביתי, מכיוון שהגשם
פסק.
כשהגעתי למפתן הדלת, החלון נפתח בגלל הרוח החזקה אז חזרתי
לסגור אותו כטובה לבטי.
החלון לא נסגר ומשכתי חזק יותר.
פתאום יד לפתה את זרועי.
זו הייתה היד של בטי, כנראה היא נפלה מהחלון.
"בטי, את בסדר?" שאלתי לאחר שהכנסתי אותה חזרה לסלון.
"ממש הבהלת אותי את יודעת?"
"ג'רי.."
"מה, בטי?"
"היית בחדר העבודה של בעלי?"
"לא" שיקרתי, ידעתי שבעלה היה חשוב לה יותר מכל.
"אם אתה אומר"
"טוב, אני ממש צריך ללכת, יש לי ניירת לסדר ו... את יודעת".
"למה? הישאר".
"לא, לא אני באמת לא יכול".
"נו הישאר ג'רי, אני לא רוצחת".
"את בטוחה?" התלוצצתי.
היא הביטה בי במבט מוזר והסתובבה ישר לחדר השינה שלה ושל
בעלה.
הלכתי אחריה.
היא חיכתה לי במיטה לבושה אך ורק בכותונת אדומה וגרביון שחור.
התקרבתי אליה לאט, קצת חושש.
היא הסתובבה והוציאה תיבה שחורה.
"מה יש בפנים?"
"תכף תראה" .                          
היא התחילה לפתוח את התיבה לאט ושמתי לב ללהב חדה. ניחשתי שזו
סכין.
לפני ששמתי לב היא החזיקה אותי באזיקים. אין לי מושג איך היא
עשתה זאת.
"לא רוצחת, הא?" אמרתי בבטחון.
"תראה, ג'רי. זו סכין ואתה יודע מה אפשר לעשות איתה? הא,
גרי?"
"בטי, אני בטוח שאפשר לעזור לך, רק שחררי אותי, אני מבטיח, אני
לא אספר לאף אחד".
הוא הזהיר אותי אבל אני? אידיוט שכמותי, הקשבתי רק לעצמי.
ועכשיו אין דרך חזרה.
בטי, אני לא יודע מה הבעיה שלה. היא מטורפת.
"נו, ועכשיו אתה מאמין לי?"
"מה זו הבטי הזו? היא נראתה לי ממש נחמדה ופגיעה, לא שיערתי
לעצמי ש..."
"שהיא קוטלת כל גבר שהיא פוגשת?"
"באמת?"
"לא, רק את אלו שעולים למעלה".
"בליל הכלולות היא הוציאה תיבה שחורה ומאז הכל התדרדר".
"אתה חושב שכדאי להזהיר את הבחור שמצלצל בפעמון?"
"לא, ג'רי. תן לו לעשות את הטעות שלו, אני גם כך רוצה לשחק
קלפים אבל צריך יותר משני שחקנים למשחק טוב".