האפור של המים, כמעט ירוק, צלליות הסלעים בקרקעית נעות באיטיות
עם תנועת גלי המים הרכים. סלע אחד ובודד מזדקר מתוך קו המים,
כמו היה אי בודד בלב ים, מים לא שקטים, אין רגיעה במים ...מים
לא שקטים.
הזמן לא נמצא כאן, לא הייתה התחלה ואין מחכים לסוף.
ענף עץ עירום וחשוף מקליפתו מחפש את קרבתו של הסלע, מתקרב
אליו, בועט בו ובורח, כאילו מתגרה בו ומבקש מחסה בעת ובעונה
אחת. רגע אחד הוא סוכך בחוזקו של הסלע ורגע שני בועט ובורח...
מסכנות של ענף עץ עירום.
אם יסב המבט אל עבר אחר... עץ כפוף ונכנע, מושיט את ענפיו
ועליו אל המים כאומר: אין בי כוח עוד להתנגד, עייפתי, הנה
ענפיי והנה עלוותי, עשו בי כרצונכם. ובכניעה רצופה, ייפול מידי
פעם עלה יחיד, וכשהוא מרחף בין ארץ ושמים, בין העץ והמים, יפצח
במחול וסיבוב סביב עצמו, ריקוד של עלה, יגע לא יגע במים,
בנחיתה קצרה ורכה ימשיך את ריקודו כסירה קטנה המיטלטלת בסערת
ים גועש. נראה כי רצונו של עלה...הענף העירום החובט בסלע...
ולשם ישים פעמיו במחול... וכשיגיע... יגע וייעצר בענף כמי שפגש
את ידידו משכבר הימים, ושם יעמוד, משוחח עם חברו הענף... עד
אשר יגיע עלה נוסף ויחבור לו כקול שלישי לשיחה.
ומבלי שידעת וכבר יש שורה שלמה ומסודרת, כחיילים במסדר, לצידו
של ענף שהיה עירום וחשוף ונדמה, רק נדמה כי התמעטו חבטותיו
בסלע,,ונדמה, רק נדמה כי שמח הענף בחבריו החדשים, כבר לא לבד
וכבר לא עירום,,זר אם יבוא ברגע זה, לא יבחין כי אין עלים אלו
עליו של ענף,,עלים תלושים שחברו לרגע לענף ואין ניכרת
תלישותם.
ושוב מבלי שתדע, מהומה קמה על יד הסלע, כמריבת שכנים בחצר
משותפת, התפרדה החבילה, התפרקו העלים והסתדרו בטור,,מתרחק על
המים האפורים בדרך אשר ממנה לא חוזרים.
הענף אשר לרגע אחד שינה עצבותו, כמו חזר לבדידותו הקודמת, ושוב
עירום וחשוף חזר לבעוט בסלע כאומר: אני פה שוב לבד, חבקני נא.