כבר כמה שבועות שאינך מסתכלת עליי.
כמה שבועות ועייפות וריקות הן ידיי.
אך מה אוכל לעשות, ללא רחמים מצידך.
אינך מוכנה לותר, לא מוכנה להתיר לליבך
לאהוב אותי שוב, כפי שרק תוכלי.
כפי שאהבתי אותך, עמוק (בתוך) בתוכי.

שוב חושב על הימים, שאינם.
שוב נזכר איך נפרדנו, לחינם.
אין מילים בי לומר, את מה שמרגיש,
את מה שאתן בשבילך.
אך מה אוכל כבר לומר, מה אוכל לעשות,
ללא רחמים מצידך.

כבר כמה חודשים שהים סוער בגללי.
כמה חודשים והכוכבים בוכים בשבילי.
גם השמש עולה, ולא מראה רחמים.
כל יום שעובר, אינו מביא שינויים
הזמן איננו חוזר, חוזר, שוב, לאחור
ואני אינני רואה, בסוף את האור.

שוב חושב על הימים, שאינם.
שוב נזכר איך נפרדנו, לחינם.
אין מילים בי לומר, את מה שמרגיש,
את מה שאתן בשבילך.
אך מה אוכל כבר לומר, מה אוכל לעשות,
ללא רחמים מצידך.

כבר כמה שנים שאינני שומע ממך.
כמה שנים אני אינני ואת אינך.
הזמן עוד עובר, ורחמים אינני מוצא.
אני רוצה להרפות אך ליבי איננו מרשה.
הכאב שוב חוזר, לא נותן לי מנוח
ידי כבולות, גופי חבול,
 מחשבתי אבודה, לליבי אין עוד כוח.

שוב חושב על הימים, שאינם.
שוב נזכר איך נפרדנו, חינם.
אך מה אוכל כבר לומר, מה אוכל לעשות
ללא רחמים מצידך.
אין מילים בי לומר, את מה שמרגיש,
את מה שאתן בשבילך.