הקור חודר לעצמותיי,
חיוך של זר לא מחמם,
וקול אדם קרוב רחוק מדי
אינו עוזר יותר להרדם.
כאב ישן מקרין עלי מנגד,
עיניים בהירות
שמסגירות הכל,
ולפעמים אני לא מתאפקת -
לנעוץ מבט אחד,
לדעת בלי לשאול...
אך לב אוהב פועם לי בשפורפרת,
עיניים עצובות תרות את מצפוני,
קולך, קרוב-רחוק, לא מוותר לי -
תובע זכות לכאוב את כאבי.
שעשועיי צורבים את כל פצעיך,
וקללתי - מושא לתשוקתך,
אחליף צבעים אינספור אל מול עיניך -
יותר מדי שבילים, הישר אל כאבך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.