|
היא בת ארבע עשרה
ומולה ניצבת אהבה ראשונה
ובליבה נצורה אותה תחושה
של שמחה ובטחון
סוג כזה של רצון
והיא רק רוצה שהתחושה תשאר
שאף פעם זה לא ייגמר.
והיא כל כך קטנה
כל כך נאיבית
מי בכלל ציפה לנפילה כזו מאסיבית?
והיא לא הבינה
והיא לא ראתה
והיא לא ציפתה לאותה מכה
שתכה ביום בוקר בהיר
שתשטוף את התמימות
ותשאיר כאב אדיר.
והיא כל כך קטנה
כל כך נאיבית
מי בכלל ציפה לנפילה כזו מאסיבית?
ועכשיו היא כבר בת 16
וממש לא קטנה
כל כך לא נאיבית ואחרי נפילה מאסיבית.
וכל מה שהיא רוצה זה לשכוח
וכל מה שהיא רוצה זה למחוק
את אותו היום המקולל
את אותו הרגע הכל כך לא מיוחל
אותו יום ארור
שבגללו כלום כבר לא ברור
אותו היום בו הביטה לאמת בעיניים
והבינה כמה קשה יהיה לה
לחזור ולעמוד על הרגליים.
והיא כל כך קטנה
כל כך נאיבית
וכנראה שכולם ציפו לנפילה כזו מאסיבית. |
|
|
עדיף לאכול לחם
מוכה מלחטוף מכה
ממלחם! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.