[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דודי דוד
/
החריץ

למורה שלנו לתנ"ך, גילה, רואים את החריץ של התחת.
כבר בשיעור הראשון השנה אני וענת הבחנו בכך. גילה התחילה לדבר
על החומר שנעסוק בו השנה, ורשמה את סדר הפרקים ואת ספרי הלימוד
שבהם נעשה שימוש. היא הייתה נמוכה, ולכן כשהתרוממה טיפ-טיפה
לכתוב, המכנס שלה "נפל" וראינו את החריץ. היא לא לבשה
תחתונים.
גילה, בת השלושים וארבע, היא מורה קצת "שונה": היא מתנהגת
כמישהי בת עשרים. פריקית שעדיין חיה בשנות השישים. היא נוהגת
ללבוש שרוואל אדום בעל תפרים צבעוניים. היא לובשת חולצה כתומה
שעוברת לה בקושי את הפופיק. בנוסף לכך, היא תמיד מדברת איתנו
על שלום, על אחווה ועל שימוש באמצעי-מניעה.
אנחנו אהבנו אותה. היא הייתה מצחיקה, דואגת ומלמדת בצורה
נפלאה. לפעמים בהפסקות היא הייתה ניגשת לחצר עם הגיטרה שלה
ושרה ומנגנת שיר או נעימה. כולנו היינו מתקבצים סביבה ושרים
יחד איתה.
המכונית של גילה הייתה מגניבה. הייתה לה חיפושית ישנה בעיצוב
מעניין בהשראת שנות השישים-שבעים: החיפושית הייתה צבועה בצבעים
"שמחים", והכתובת PEACE רשומה על גג המכונית באמצעות צדפים
מחוף הים. למעשה, ככל שחלפה השנה כך גם יותר התלהבנו והערצנו
אותה. מבחינת כולם החריץ בתחת רק הפך לסמל המסחרי שלה.

אבל אז, כשהכול היה נראה מושלם וידענו שזאת המורה שנעריך
ונזכור כל הזמן, נוצרה בעיה: הורים לתלמידים רבים פנו למנהל,
וטענו שמשיחות עם ילדיהם הם גילו שלמורה לתנ"ך רואים את החריץ
של התחת. למחרת הונח על שולחנה של גילה מכתב הפיטורין. עוד
באותו היום היה לנו שיעור עם גילה, והיא סיפרה לנו בעצב על
ההחלטה. כולנו חטפנו הלם והתפלאנו נורא. ייעצנו לה שתחליף
ללבוש אלגנט ולא "שאנטיגט". היא אמרה שזה לא זה, אלא עניין של
עיקרון: היא רוצה להיות חופשייה וללבוש מה שהיא רוצה בלי
שיאמרו לה איך להתלבש. זו הדרך שבה חונכה והאמינה. היא המשיכה
לספר, והפתיעה אותנו כאשר אמרה שכשהייתה ילדה היא הלכה עם
הוריה לרחוץ בעירום, ועד היום היא נוהגת ללכת לחופי נודיסטים.
בעיקר בריביירה הצרפתית.
אנחנו לא הסכמנו לוותר ללא מאבק: הגשנו מכתב למנהל, שבו אנו
טוענים שגילה היא מורה מקצועית ונפלאה. טענו שזו פגיעה
בדמוקרטיה לאסור עליה להתלבש כרצונה. ככה לפחות למדנו באזרחות
אצל ברכה המורה. לטענתנו, באותה מידה הוא גם יכול לאסור עלינו
להתלבש כרצוננו, כי גם התלמידות בבתי הספר מתלבשות בדרך לא
פחות חושפנית. דרשנו להחזיר את גילה ללמד! למחרת המנהל כינס
אותנו והציג בפנינו את התלבושת האחידה החדשה. כולנו התבאסנו.
הוא הודיע שגילה לא תחזור לעבודתה, ואמר כי עלינו "להביט על
עצמנו במראה". הנזק נעשה, "והיא עדיין מתעקשת להמשיך בדרכה
שלה, ולא בדרכי המוסד המכובד".
למחרת, אני - בצירוף משלחת של בנים ובנות - נסענו לגילה. לא
ויתרנו והחלטנו לעשות מעשה. באותו היום לא הלכנו לבית הספר.
הגענו לביתה. דירת שני חדרים ברחוב שינקין בתל אביב. דירה
קטנה, אך עם זאת עדיין מיוחדת ומגניבה: פאות הקירות צבועות כל
אחת בציור הזוי שלקוח ממסיבות יער או אגדה ישנה. באוויר היה
ניחוח קטורת נעים. היו לה פסלי עץ, שהובאו מטיוליה
בדרום-אמריקה ובמזרח הרחוק, שעליהם סיפרה לנו רבות. היא הכינה
לנו תה צמחים, והגישה עוגיות שעשויות מצמחי מרפא יחד עם שיבולת
שועל ומעט סוכר. סיפרנו לה על המכתב ועל החלטת המנהל לגבי
התלבושת האחידה. זה נגע ללבה, והיא צחקה בגיחוך בגלל עניין
התלבושת האחידה. אמרנו לה שאנו רוצים שהיא תחזור. היא שבה
ואמרה, שכל עוד לא יניחו לה להתלבש כרצונה היא לא תחזור למרות
שהיא אוהבת ונקשרה אלינו נורא.
ישבנו וחשבנו, ואז צץ בראשנו רעיון מצוין. הצענו לארגן
אוטובוסים, לנסוע לכנסת ולקיים שם הפגנה. רצינו לבטא בהפגנה את
העובדה שהמורה גילה סולקה מסיבות לא מקצועיות. יצרנו קשר עם
מספר חברי כנסת ויידענו אותם על רצוננו להפגין. לאחר יומיים
קיבלנו אישור. האוטובוסים מומנו על ידינו, התלמידים. ההפגנה
תוכננה לשבוע שאחרי. כל תלמידי בית הספר התכוננו: הכנו שלטים,
צפצפות, בלונים ואפילו חולצות בעלות אמרות הנוגעות לנושא. כולם
בבית הספר היו מאוחדים במטרה אחת: להחזיר את גילה לבית-הספר!
יום ההפגנה הגיע. נסענו כשש-מאות תלמידים "מאובזרים" היטב
ומלאי נחישות. הורים ואזרחים נוספים באו להזדהות. חברי-כנסת
באו ונשאו דברים. הגיעו כלי תקשורת מכל רחבי הארץ והעולם לאחר
ששמעו על הסיפור המוזר. אני ועוד כמה בנים ובנות אפילו
הסתובבנו עם החריץ חשוף כאות מחאה. כמובן שההפגנה לא עזרה. כל
החוגים הדתיים באופוזיציה ובממשלה איימו, ואמרו שלא ייתכן
שמורה, שאמורה להוות דוגמה, תלמד בכזו צורה. במיוחד לא מורה
לתנ"ך.

לאחר כשבוע הייתה כתבה ענקית בעיתון, ודיברו על זה בכל ערוצי
החדשות, הבידור והאופנה: חברת ג'ינסים גדולה וידועה יצאה
בקולקציה חדשה. הדבר הבא: ג'ינס בגזרה נמוכה. הרעיון עלה לראשם
של מעצבי החברה הבכירים לאחר ששמעו וראו את הסיפור המוזר על
מורה מישראל בעלת המכנס "החשוף". החברה עשתה מכך עשרות אלפי
דולרים בתוך שבועות, וחברות אחרות החלו בייצור הג'ינס המצליח.
המורה גילה לא הוחזרה לבית הספר, אך קיבלה הצעה מחברה גדולה
לדגמן את הג'ינס החדש. היא עשתה מכך כסף רב ונעשתה מפורסמת. את
רוב הכסף תרמה להצלת כדור הארץ ולילדים במצוקה.
בינתיים אני וחבריי החלטנו שבעתיד אנו נהיה הראשונים להכריז על
פתיחת חוף לנודיסטים בלבד...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני זוכר בלילות
של כרוב ממולא
היית באה אלי
בריאה למחצה
מסוממת מחורפנת
בת-זונה היינו
עולים עליך
יורדים עליי
היינו, עושים
נאי נאי
נאי!!!!

- סבטלנה


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/7/06 0:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דודי דוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה