נעם ת. שרת / זכרון |
אמרתי לו, שזה לא חשוב
שזה השיער שלי, ושלי הגוף.
ומבלי להשיח עמי, הוא המשיך עם המכונה,
מקצה בוהן ימין ועד לאוזן התיכונה.
הוא גילח אותי, לא השאיר שערה.
אני; ללא ריסים גבות או ערווה
הוא; בקול בס, מכריז על הספרה הבאה.
בערך בגב כבר הפסקתי לצעוק,
שתקתי, נשנקתי, בקשתי לנקום
הכרת מקומי מתפקדת כרמז ללא הגיוני;
לא. לא אגלח אני אותו, את אשתו ובניו,
לא. לא יגלחו נכדי עוד את שתי נינותיו.
עמדתי ערום וקירח וקר - שחרתי
בעיניו, בקשתי רק להיות מוכר.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|