המעשה באדם רעב ותם
אדון אדיב אך מעט מגושם
רצה לחקור ולגלות עולם
על כן תר בעירו אחר איש חכם:

"התואיל בטובך לגלות לי סודות?"
שאל חנווני בחנות הירקות
"מה סודות אגלה, ילדי היקר...
המלפפונים זולים - זה העיקר"

הלך מיודעינו, נקרא שמו שלמה,
המשיך בחיפושיו אחר תשובה לשאלתו.
חלף על סמטה ומספר רחובות
עינו או אז צדה מקבץ נדבות

"התוכל אדוני להשיב על תהייתי?
"התוכל בטובך השליך מטבע לכובעי?"
"אם אבוא על סיפוקי כספך תקבל!"
"אם תבוא על סיפוקך - אותי תקלל!"

"כלל חשוב שלמדתי בחיי הקצרים:
התשלום על עמל - עם תומו מקבלים!"
"לא כל שכן לגבינו, הקבצנים -
באין לנו מנהלן נקבע אנו כללים."

הבין אז שלמה כי עלו בתוהו נסיונותיו
ומטבע השליך, אך אבוי! לרגליו
הקבצן בו הביט בבוז ועלבון
הכניסו אל הכיס, ושכב אז לישון

"ידעתי תשובה לא ממך אקבל!"
אל הקבצן בכעס קרא השואל
"הלא ידעתי כי אחר תדבר בגנותי,
זאת למרות שהשבתי לך את תשובתי

"ואם בידע נוסף מקרבי תחפוץ
דע כי המטבע המושלך, אל הכובע לא יקפוץ!"
מפינת הרחוב הלך בזעם -
בדברי הקבצן לא היה כל טעם!

הגיון לא היה בסדר דבריו
חוסר צדק נורא בשל דרישותיו:
הרי על כסף לבדו אין החיים מתקיימים,
מה היתה תשובתו? עיסת ביצים!

בכעסו כי רב, התמיד בהליכתו
מבלי משים שיצא את עירו:
הכבישים שינו צורתם לשבילים,
השבילים התפתלו בינות העצים.

לצד האגם למנוחה ישב
וראה - אצטרובל גדול, מאחוריו ארנב
מכרסם הארנב אצטרובל מחד
ומסלע משקיף, ארנב אחר ירד

התקוטטו הם שניהם מי יזכה במזון
גבורנו חשב בעצמו על פתרון -
היותו כה גדול, עבורו יתרון:
האצטרובל חצה - לשני ולראשון

נסו מפניו הארנבים מבוהלים,
מפנינו מפחדים - הרי זאת כולם יודעים!
ומשום מה רצים הם כל כך מהר?
ידידיי, זהו כבר סיפור אחר...

קם גבורנו ממקום מרבצו
בכוונתו למצוא מענה לשאלתו
בצעדים קצובים השביל ממשיך לאטו
כבר צהרי היום - אי ארוחתו?

השמש כבר החלה במערב להאדים
ושלמה עודו חושב על ארנבות וקבצנים
הן בטוח ילמד דבר חכמה מכולם
אך מהו הדבר? סח גבורנו התם

הנה עשן אפור, מעשה ידי אדם
ובקתה צהובה, וגג אדמדם
"אכנס לשם, מן הליל אשמר
אבקשה מעט מזון ומיטה - לא יותר"

כך אמר בלבו, על הדלת הקיש
"צעד פנימה, בחור" קרא קול קשיש
הוא נכנס לבקתה חמימה ומוארת
למולו איש שיבה ובפיו מקטרת.

"שמי נתן" כמו פקד על שלמה הצעיר
"שמי שלמה" זה ענה "הגעתי מן העיר"
"מה יהא רצונך בלילה סתוי?"
"מעט מזון ולינה, ואמשיך בדרכי"

"איה דרכך?" בשאלותיו הקשה על התם
"הולך אני בעקבות צפונות העולם"
"הדרך הצפויה ארוכה למדי"
"מקווה אם כן לסמוך על חושי"

"שב נא, חבר, אמלא הקערה"
ובעוד הוא מוזג, בחוץ החלה סערה
"מיד אדליק הקמין, ולשנינו יחם"
עם תום הסעודה, על מטתו נרדם.

בבוקר השכם שככה הסופה
יבשה השמש את האדמה השזופה
הקיץ שלמה כעבור שעות מספר
ובארוחת הבוקר לישיש אמר:

"האם אדוני ממרומי השנים
יכול לגלות לי משמעות חיים"
"הו, בני, הרי פשט אין בכך -
החיים, ככלל הנם מושג מסובך

"לדוגמא אוכל לספר על בנים
טפסו הם לגובה ונקברו בין שלגים
ואוכל להמחיז או להמשיל משל
אולם אין הדבר יופשט כלל

"אוכל, עם זאת, בשאלה להשיב:
מדוע סמל החירות הנו פרפר חביב?
מדוע אין מתייחסים ללטאה?
הרי בשרשרת המזון היא יותר נעלה?"

"היכולה הלטאה לעופף בינות ההרים?"
"הזאת יוכלו גם מאה פרפרים?
פרפר דינו מיתה כעבור מספר ימים
מדוע, אם כן, הוא סמל החופשיים?"

"אינני יודע" סח ואת פת הלחמית לעס
"האם כיוון שמסכנה במהירות הוא נס?"
הזקן אז בטוב לבו חייך
"מאוחר יותר לחצר נלך"

לחצרו הם הלכו, בחור צעיר ולידו
מבוגר וכפוף, נשען על מקלו
"ראה, במחילה" הצביע ואמר
שלמה לא הבין במה מדובר

"הבט, הנה שוב" זו היתה לטאה
ירוקה, זעירה, בחריץ האדמה
"חשוב כעת כי לטאה זו הקטנה
מרחקים רבים ללכת יכולה"

"וזכור" כחכח בגרונו והוסיף לדבר
"חייה משל הפרפר מוגנים יותר"
הסביר על ציפורים, עכבישים ובני אדם
ומי השורד הטוב מכולם

הרי לטאה זו לטפס לגבהים מסוגלת
הפרפר - לחייו לא תמצא כל תועלת
הוא חי לעצמו ומת תוך ימים
ומה יספיק מלבד כרסום דקיק של עלים?

"אחרי הכל מסיבות לא ברורות
סמל החופש הוא הפך להיות"
בלהט הנהן אז שלמה והשיב
"מעולם הפרפר אותי לא הלהיב

"הרי להגן על עצמו אינו יכול
וזחליו - הו, כמה גורמים לי לסבול
הלטאה כה מוכשרת, אין מה להשוות
אכן, צודק, היא נעלית בחיות"

אך סיים את דבריו והרים הלטאה
"הראית כי לידיך לא התנגדה?"
את שלמה הרעב הזקן אך שאל
והתם כך לפתע את הלטאה אכל

"דליל טעמה, עצמותיה פריכות"
פליאה בקעה מגרון הזקן כגניחות
בין שברי המלים שפענח שלמה
הבין רק זאת "רוצח, רוצח, לך מפה..."

נפל הזקן שבור הלב לקרקע
בעצבונו כי ירבה נשמעה אנקה
אנקת שבר על אכזריות העולם
אנקת אכזבה מהנער התם

וכי כך מתנהגים בימינו הצעירים?
היכן היא נמצאת? תמימות הנעורים?
שלמה בדרכו המשיך, ואכזבתו -
עוד לא מצא תשובה לשאלתו.




                                                           
         חורף תשל"ו