כששתקתי, האמנתי כי השתיקה תנצח,
הבנתי שזה לא כך ורק אם אעזור לשתיקה להתנפץ,
לחלום יהיה סיכוי להפוך למציאות.
כשדיברתי, נפגעתי, פגעתי, ניסיתי,
הפסדתי, בכל המערכות,
הבנתי שהשתיקה יפה יותר,
יש פחות הרוגים בשתיקה.
אחרי שניסיתי לשתוק,
הבנתי כי השתיקה יפה רק במקרים מסוימים,
גיליתי כי החיים מרמים את השתקנים בדרכם
ואת הדברנים על אמירת הבלים.
אז המשכתי לדבר ולפגוע ולהיפגע,
המשכתי להאמין כי השתיקה יפה
אבל קשה, האמת יותר.
רציתי לברוח, מהאמת, שרדפה אותי ללא קץ,
הדמעות הציפו באמת,
את ליבי שטבע מרוב שקר,
הכאב התפרץ והכוח חזר.
האמת שטפה את מילותיי הנותרות,
השתיקה נראתה רחוקה
וקולות הצחוק שטפו את אוזניי בצלילם המרנין.
אור אמת לבן, ענק,
שטף אותי בזרמיו והבנתי
כי השתיקה, היא מקום מפלט טוב,
המלים ניתנות לשינוי
והכאב, הוא סתם עוד ניצב אבן
בלוח משחק חסר גבולות.
האמת זרקה אותי למציאות הקרה,
הרעננה, לטוב הקורן כמו שלג ממשכנות נשמתי,
רק אני הבנתי כי האמת,
היא המנצחת בכל המערכות,
האמת היא אהבה.


22.1.2005