שמוקי היה גדול. עזבו גדול - מוזנח, כל כך מוזנח. עד כדי כך
היה שמוקי מוזנח כי לעתים ניתן היה לדמותו ללוויתן אשר נפלט
לחוף ומפרפר בין חיים למוות, או לבהמה טיבטית שעברה אונס
קבוצתי. שמוקי היה רווק, מובטל, שמן בצורה אסטרונומית, באמצע
שנות ה-50 לחייו, ובלי כל זכר לעתיד מזהיר יותר. אלמלא היה
טחון בכסף, כנראה היה מגרד שאריות של במבה אוסם מרצפה כל שהיא.
סדר יומו של שמוקי היה קבוע לרוב: קם כשמתחשק לו(מדובר ב-10,
11 לכל היותר), אוכל ארוחת בוקר, מחרבן ארוחת בוקר, מתלבש,
נוסע למזנון, יושב במזנון, מדבר במזנון, מציק במזנון, מטריד
במזנון, מעשן במזנון, חוזר הביתה, אוכל, ישן, קם וכו'. קולו של
שמוקי דומה מאד לזה של זמר הג'אז המפורסם לואי ארמסטרונג. אלא
שבעוד הכושון נהנה ממיתרי קול יוצאי דופן, שמוקי עמל על הקול
שלו במשך שנים על גבי שנים(אשר כללו עישון סיגריות, בעיקר
מסוגים לא מוכרים, במינון של כ-3 קופסאות ביום) וכעת מזכיר
קולו את קול הבהמה הטיבטית אותה הזכרתי פה קודם. הסיבה היחידה
לקיומו של שמוקי(או: "שרוק", "מאסטר שרוק", "בהמה", "גועל",
"מטען", "עודף", "איש-גדול", "טנק", "מוצב-צה"ל", "השמן" וכו')
היא כמות הסיפורים האדירה שהאיש(?) הזה מייצר, כתוצאה מאירועים
אמיתיים בהם היה מעורב. שמוקי תמיד אמר את שחשב באותו הרגע -
בלי הנחות. הוא היה יכול לראות בן אדם עם פרצוף קצת רוסי ולומר
לו שהעלייה הרוסית היא טעות אחת גדולה ומצערת. בפרקים הבאים
תלמדו את היצור המוזר, דפוסי התנהגותו המוזרים אף יותר, ואולי
גם אתם תוכלו להיות "מאסטר שמוקי" קטנים.