תכף, תכף הכל נעצר. ודקה אחת נשארת עומדת לה באוויר, מחכה
שמישהו יתפוס אותה לשווא. ועוד מעט נגמר לו הזמן שרק כרגע
התחיל... שעון חול שהתהפך ע"י אלוהים.
המיטה שלי חובקת אותי בדבק שנדבק לי לעניים שאני עייפה.
וחלומות כחולים-סגולים מתעתעים את מחשבתי הצלולה, והנה שוב אני
צוללת אל חיים-לא חיים.
נורית נורית, קטפתי לך פרח, והבאתי תפוח, תהיי לי לשלגיה. מסרי
את חייך למכשפה זקנה, ואז הוא יבוא ינשקך, אהובה. והנה הכל
מתפוצץ יפתי. בתפוח נגסת ופנייך התלבנו כשלג, שיערך נשר לבלי
שוב, ודמעה שטפטפה במורד בפנייך קפאה מקור השורר בגופך. את
מתעלפת חסרת עונים על הקרקע המוצקה, זאת שמזכירה לך אביך. איך
היה נוקשה ואף פעם לא עלה שנידף ברוח, הוא קרא לך משוגעת, אבל
לא ידע שאת בעצם רק עלובה.
תעצמי את עינייך שלגיה, והנה שבעת העבדים שלך מגיעים מהחורשה,
הרשי להם לכבול את ידייך ולהוביל אותך למרתף העינויים. כל אחד
מהם אונס אותך. כמה פעמים?
וצרחות נשמעות מהמרתף הקטן, והוא יושב שם וצוחק על ליבך שנרצח.
וכשהכל כבר נגמר, את עולה ומכינה את ארוחת הערב, ביציה ומרק את
מוזגת בזהירות הקולחת. בעוד הם שואלים אותך, "ילדה כמה עלה לך
להגדיל את התחת?". והכל זה בציניות הם סוגדים לך ואומרים, "את
יפה, את יפה" ובכוח הם מצחקקים.
תמשיכי לחרוט לך מילים על השוק, אך "הצילו" לא יושיע אותך
מגורלך המר, זאת סתם עוד מילה שאיבדה את משמעותה מכבר.
והנה הוא מגיע הנסיך המיוחל, והוא חבר של אביך בכלל.
מה אומר? שידוך כל כך מטומטם. כל כך טיפשי להבין שאבא שלך
איננו חכם. ונשיקה רטובה ומלאה באבק, הוא מעניק לך, בתקווה
שכבר יוציא אותך ממזוכיסטיות מיותרת. וזיפיו מתחככים בפנייך,
ותחושה של גועל מתפשטת בגומותייך. ואת מתכווצת עד כאין מרגישים
בך. הוא לוחש לך באוזן שירי אהבה, ואת אוספת את גופך בידייך
ולדלי מקיאה. והשעון מצלצל שתקומי ממשכבך, ילדה.
כן- זה היה סתם עוד פסיכולוג מהשורה התחתונה.