[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מתן כץ
/
מסע אל תוך המלנכוליה

אז אני מנסה שוב ושוב, מנסה לעשות את המיטב, להותיר רושם,
משהו!
אבל לא, אני סתם יוצא מטומטם בסוף.
ישבנו שם, וקלטתי אותו, האמת היא שקלטתי את שניהם, שאיך שהוא
שניהם שידרו אלי מבטים ואמירות שעלולות להחביא בתוכן, לפחות
לפי דעתי הבהחלט לא שקולה, רמיזות כאלה וכאלה. אז נחזור אליהם.
אני חושב שקצת נמשכתי אליו יותר, ולא ידעתי בכלל איך להתחיל עם
זה.
למרות שניסיתי, לא הצלחתי בדיוק לקרוא אותו.
גם את השני קלטתי, אולי אפילו קצת יותר, ולמרות שנמשכתי אליו
פחות, אני כל כך פתטי שאני אלך על כל מי שנמשך אלי ובלבד שיש
עליו טיפת חן, וגם אישיות. השני קצת יותר התחיל איתי, אפשר
לאמר, כמובן בהגזמה, אבל אפשר לנסות.
למחרת מה אני מגלה? שבכלל הידיד שלי רוצה אותו, כן כן, זה
שאני, אני הבאתי למפגש הזה. הוא מעוניין בו. חשבתי לעצמי -
שימשיך לרצות, הרי הוא התעניין בי, לא? ובכן, מתברר שלא בדיוק
כך הדברים. מלבד העובדה שמידידי הוא נפרד בחיבוק ומקיומי כמעט
שכח, עד אשר פלטתי 'ביי' קלוש אחרי המפגש, ואז - כיף קטן על
היד, ופטר את עצמו, אלא שאני תופס היום את הידיד שלו, שלצורך
העניין נקרא לו נתן, מקבל טלפון מאותו בחור, שרצה לברר פרטים
לגבי ההצגה שלנו, שאני בכלל הזמנתי אותו אליה, וכן, היה לו את
הטלפון שלי. ועוד לפני ההצגה שלי. כמה נחמד - עוד אכזבה לפני
שאני עולה לבמה, משום מה אני מקבל דה ז'ה וו, וגם זה לא בפעם
הראשונה.
אני חוזר הביתה, ומגלה הודעה מהבחור הראשון שמצא חן בעיניי
אפילו יותר מהשני, אני שמח מאוד ואפילו מרשה לעצמי קצת לצאת
מהעצבות ולחשוב חיובי.
ואז מה מתברר? הבחור הראשון, שמצא חן בעיניי כל כך, מחכה לבוא
להצגה שלי ושל נתן ביום שבת, בשביל לפגוש את הבחור השני, כי
הוא נראה לו 'בחור מעניין שיכול להיות אחלה להכיר אותו', ככה
ש'דייט' זה חס וחלילה לא, אבל הזדמנות פז בשבילם להכיר, ולגרום
לי להרגיש שוב כמו חתיכה של קקי מצוי על מדרכת הרחוב.
אבל בכל זאת אני בטוח שנתן יזיין את שניהם, אפילו פעמיים,
למרות שלפי דעתו הראשון 'חביב', כביכול, אבל לו זה לא משנה -
אותו כולם רוצים. ואם לסכם את כל הסיפור?
הכול הולך לאחרים. להם הכל בא בטבעיות, שום מאמץ ושם כלום. זה
באופי שלהם, אנשים נמשכים לייחוד שלהם, ליופי המקסים שלהם, למה
שהם. יש להם את הקטע הזה שאנשים מסתכלים עליהם ואומרים - וואו,
אותו בטח שווה לאללה להכיר.
אז מה אני אמור להסיק מזה על עצמי? שאני לא מיוחד מספיק? שאני
לא יפה מספיק? שאין בי שום דבר שהוא לק קצת יותר מתמימות ולב
רחב? אז אני צריך להניח שהתכונות האלה יכולות ללכת היישר לפח
הזבל כי הן לא מועילות לי חוץ מלגרום לי לצאת אידיוט מושלם
ופראייר, לא?
כנראה שכן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"הם אמרו לי
לרוץ, אז רצתי.
בכלל לא ידעתי
שהם מצלמים."



פרנקה פוטנטה
בראיון לכבוד
סרטה
הלא-כל-כך-חדש
run lola run


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/2/05 14:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מתן כץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה