האהבה

הכול התחיל ביום שלישי שעבר. זה אפילו חלק מהאבסורד הגדול. לא
היה שום דבר מיוחד ביום הזה. זה לא היה ראשון או אפילו שישי.
סתאם יום שלישי רגיל שהתברר להיות אחד מהמוזרים ביותר בחיי.
קרני השמים החמימות חדרו מבעד לתריסי חלוני והתחילו לשחק משחק
שובבי שכזה על פני. מיד הורדתי להן סטירה הגונה. עוד לא 12 מה
אתן עושות משחקות ? ועוד על הפרצוף שלי.... הם היו קצת המומות
מהמכה אבל הסתלקו עם הזנב בין הרגליים. התחלתי, בכל זאת,
להתעורר עם הנגאובר של החיים ממסיבת יומולדת של דנה יום קודם.
היינו בפאב ושיחקנו מין משחק שתייה כזה שבו אני תמיד מפסיד,
ועכשיו 8 שעות אח"כ היה לי עוד אחוז ניכר של אלכוהול בדם. על
כל פנים, בעוד שאני מתעורר אני מרגיש לידי משהו. העניים שלי
היו עדיין סגורות וכאב לי לנסות לפתוח אותן, אבל בפירוש מישהו
או משהו שכב לידי.
העניין הסריח למדי, אמנם שתיתי כמה ליטר של אלכוהול בלילה
שלפני, אבל תמיד אני זוכר מה קורה איתי. אני מהשיכורים השמחים
והנחמדים לא מהמגעילים האלה שנהיים אלימים ואני תמיד זוכר איך
אני חוזר הביתה. בכל אופן התחלתי להבין מה קורה פה ... זאת
הייתה האהבה שנכנסה אלי לחדר.אמנם עוד לא ראיתי אותה כי העניים
שלי הרגישו כמו שתי משקולות עופרת, אבל הריח היה מוכר והנשימות
העמוקות האלה היו שייכות רק למשהי אחת - האהבה... היא כבר
ניסתה כמה פעמים להיכנס אליי לחדר כשישנתי, אבל תמיד שמתי לה
מלכודות ונעלתי ת'חלונות ובקיצור היא לא הייתה יכולה להיכנס.
הפעם לעומת זאת הייתי כל כך שיכור בערב שלפני שפשוט נחתי על
המיטה כמו שק תפוחי אדמה ולא חשבתי בכלל על לסגור את החלונות
ולהציב את המלכודות.
בכלל האהבה הייתה ידועה במשחקים הפסיכולוגים שהיא משחקת עם
אנשים. קחו למשל את חבר שלי יצא איתה ועם חברה שלו לסרט, טראח,
לפני סוף הסרט החברה מוצאת את עצמה לבד וחבר שלי עם האהבה בדרך
אליה לדירה. ולא תגידו חברה שלו מכוערת או משהו, דווקא הייתה
פצצה, אפילו דגמנה משהו לפלפל (לפחות ככה חבר שלי סיפר לכולם).
והם יצאו ביחד כמעט ארבע שנים שזה קרה והיו דיבורים על חתונה
והכול. ופתאום טראח..... שאלתי אותו מה קרה לו, וכל מה שהוא
היה יכול לענות לי - "אהבה איציק, אהבה...".
והיה ת'סיפור ההוא על האיש שהתאבד ובפתק שהוא השאיר היה כתוב
שהוא איבד את האהבה וזה מה שגרם לו לעשות את מה שהוא עשה.
אז ידעתי שלי ולאהבה אין עתיד.
מה אני צריך אותה בחיים שלי בכלל? שתגרום לעשות דברים
טיפשיים? שתסובב לי את הראש? לא תודה ! אני יכול להסתדר גם
בלי. אבל מה, בנות כמו שאתם בטח מכירים בנות, כולם אותו הזבל.
כמה שיותר לא רוצים אותן ככה הן יותר רוצות אותך. וככה כל פעם
שהיא ניסתה להתקרב אליי הייתי משחק לה מזה קטעים, רק שכבר
תעזוב אותי. אבל היא, נהייתה פסיכית מהקטע. התחילה לבוא אליי
בלילה לדפוק לי על החלון ניסתה להיכנס אלי לחדר.
אבל מה שאני תמיד נוטה להתגאות בו בקשר אלי זה שאני צופה
דברים מראש. יש לי את היכולת הזאת, וידעתי שהיא מרוב הפסיכיות
שלה תנסה משה כזה. אז התכוננתי לכל מצב שלא יהיה.
התחלתי להסתובב בשקט בשקט לכיוון השידה שליד המיטה שלי, כדי
לא להעיר אותה, המשכתי לפתוח את המגירה שלי בצורה הכי שקטה שרק
יכולתי, הוצאתי את הגלוק 9 מ"מ שלי מהמגירה שמתי בו את מחסנית
העצבים שלי (בכל זאת לא רציתי להרוג אותה רק להפחיד אותה קצת)
ודרכתי אותו דריכה שקטה. בשלב הזה האדרנלין שזרם לי בדם פתח לי
ת'עניים לרווחה ואפילו הכאב ראש נעלם לכמה שניות אבל חזר אחר
כך בצורת פמפום כזה בגולגולת כאילו המוח שלי מנסה לצאת החוצה.
הסתובבתי לכיוונה ורוקנתי עליה את המחסנית של העצבים, הרעש היה
מחריש אוזניים. מזל שההורים שלי היו בעבודה. פגעתי בה דיי קשה
למרות שזה היה רק עצבים ולא 9 מ"מ רגיל. היא ברחה מהחדר שלי כל
עוד נפשה בה.
אח"כ לא ראיתי אותה תקופה ארוכה. חברים שלי התקשרו מלוס-אנג'לס
ואמרו לי שראו אותה שם. אני לא מתפלא בכלל עם המצב בארץ כמו
שהוא היום - לכל אחד יש פה אקדח ועצבים בטח לא חסר. גם אני
הייתי נוסע לשם. לא נראה לי שהיא תחזור בקרוב ...