אני משוגע. אני מגדל שקיות פלסטיק. לא מגדל ילדים. אני משוגע.
אני מגדל שקיות פלסטיק. זאת העגלה שלי. היא מלאה שקיות. קיבלתי
אותה מה"סופר". אנשים טובים יש ב"סופר". מעלימים עין.  אני
מתפיח, לא מנפח. השקיות שלי תפוחות, לא מנופחות. אני לא מוכר,
גיברת. מה את צוחקת? אני לא מוכר. אני ממלא שקיות בשקיות.
שקיות ממלאות שקיות.  שקיות פלסטיק יכולות להיות מכווצות
ויכולות להיות תפוחות, זה תלוי. את התפוחות אני ממלא במכווצות.
אני משוגע.
מה זאת אומרת בשביל מה? אני לא עונה על שאלות כאלה. אני לא
עונה על שאלות בכלל. אני מגדל. זהו. ביקשתי לא לנגוע. זה המקום
שלי. פה אני עומד.  שלומי בסדר. גם השקיות בסדר.  טוב לי. הכל
אצלי בסדר. אני מגדל שקיות.
שקיות, אם אתה לא מרטיב אותן הן מתייבשות ומתפוררות.  אני
מרטיב. בעדינות. מטפטף עליהן מים. טיפות טיפות. בעדינות. אנשים
חושבים שזה תחביב. חושבים שאני אוסף. לא נכון.  הם טועים. אני
מגדל. בשבילי השקיות זה הכל. אני משוגע.  אני קם בשביל השקיות
בבוקר ודואג לשקיות בלילה. אני דואג להן מאד בלילה. אני משוגע
מדאגה. בלילה אני מחנה את העגלה עם השקיות במגרש החניה של
העיריה. נהגים לא מרשים לי להעלות אותן לאוטובוס. אנשים טובים
יש בעירייה. שומרים לי עליהן בלילה. כשבא אחד חדש אומרים לו,
תשמור על העגלה של המשוגע, שלא ייקחו ולא יעופו,  ואם הן עפות,
תרים ותשים בזהירות. אנשים טובים יש בעיריה.
אנשים חושבים שקל היום להשיג שקיות פלסטיק. ששקיות פלסטיק יש
בכל מקום.  זה לא נכון. קשה להשיג. אני בן אדם נקי. לא מחטט
בזבל. אני משיג אותן  ככה, מתגלגלות ברוח, מתעופפות באוויר,
נצמדות לגדר.  ניגש בזהירות ומרים.
עכשיו רק רגע. עכשיו אני צריך לשמור. לא לנגוע, ילד. אחר כך
אני צריך לזרוק. למה אתה לוקח? אני יודע שאני משוגע, אתה לא
צריך להגיד לי. אני מגדל שקיות. בבקשה תסתלק ודי.   אולי אני
אצטרך לעבור מקום. אולי אני אתלונן במשטרה.
אני מגדל שקיות. מטפח, אפשר להגיד. אני לא מוכר גברת. אני
משוגע.