[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תום נרקיס
/
פוליטיקלי קורקט

ואז הוא קם, הלך לשולחן, לקח את השלט וכיבה את הטלוויזיה.
עכשיו החדר כבר היה חשוך לגמרי, אפילו הכלבה פתחה קודם את הדלת
ויצאה.
היא התגלגלה קצת ימינה וקירבה את כפות רגליה לתנור, הן היו
רטובות והיה לה ממש קר למרות שמיכת הפוך וחום הגוף שלו שעמד על
38.5 מעלות.
היה לה ברור מה הוא רוצה ממנה, אבל היא המשיכה לשכב אצלו
במיטה. היא לקחה נשימה עמוקה, כמו שצריך, כמו שהיא לא עשתה כל
הזמן שהוא היה לידה, היא לא יכלה, הוא היה הרי חולה.
ואז היא התחילה לצחוק. כל מצב הזה כל-כך הצחיק אותה! הוא הרי
כ"כ חולה - חום, בקושי זז. היא נזכרה בו כמו שהיא ראתה אותו
כשהיא רק הגיע, עומד באמצע המדרגות עם הבגדים שהוא לא החליף
מאתמול, מתנשם בצורה מטורפת, נשען על הקיר אחרי שהוא כמעט נפל
כשהוא עלה לפתוח לה את הדלת.
הוא היה כמו ילד קטן, היא אפילו החזיקה לו את ספל התה דבש
שהאמא האמיתית שלו הכינה בזמנו שהוא שתה אותו - לא היה לו כוח
להחזיק את הספל לבד. היא הרגישה כמו אמא אז, וגם כשהיא סידרה
לו את השמיכות, וגם כשהיא חיבקה אותו כדי שיהיה לו חם יותר.
אחר-כך הוא כל העסק החל, ואז היא כבר הרגישה כמו אמא די
מסויימת - אלקטרה. נו, ההיא שלבן שלה קוראים אדיפוס.
ועכשיו היא אצלו במיטה. והוא נשך אותה הרבה, וחיבק אותה הרבה,
וכל זה כבר נמשך קרוב לשעתיים. הוא ביקש ממנה לומר לו אם כואב
לה, ואם היא רוצה שהוא יפסיק, אבל שום דבר ממה שהוא עשה לא
הזיז לה, היו פעמים שהוא ניסה לסחוט ממנה צעקות, היתה לה בהחלט
סבולת כאב גבוהה.
הם גם דיברו על הרבה נושאים, שטחיים בעיקר. בזמן השיחות שלהם,
הם שכבו על כרית אחת, פנים מול פנים, והיא ענתה לו תמיד בקצרה
והשתדלה לנשום כמה שפחות, שכן הם היו קרובים, והוא היה חולה.
היא נזכרה בזה, וזה הצחיק אותה מאוד, וגם היה לה קצת יותר חם
בכפות הרגליים עכשיו.

ואז הוא חזר, נפל לתוך המיטה, ומלמל "בלאט" מלווה בחיוך - אחרי
הכל, המרתף, א.ק.א החדר שלו היה ענקי, והמרחק בין המיטה לשולחן
לא היה נחמד לו, הוא הרי חולה. הוא התגלגל לצד השני של המיטה,
ושכב שם עם הפנים לקיר.

והיא המשיכה לשכב שם, עם כפות הרגליים צמודות לתנור. היא רצה
מקצה אחד של העיר לבית שלו כמה רגעים אחרי שהוא התקשר - וככל
הנראה לא פספסה אף שלולית בדרך. הוא נשמע כל-כך מבואס בטלפון.
היא הבטיחה לו לפני כמה זמן שהיא תהיה שם תמיד בשבילו, אז היא
היתה צריכה לעשות זאת, והיום במיוחד.
היום יש לו יומולדת. ואיך בדיוק אפשר להעביר יומולדת 15, חולה
ולבד? ואם כבר מדברים על תאריכים, אז הם הכירו בדיוק לפני
חודשיים, והיום היא עצמה היתה בת חמש עשרה וחצי.

היא נהנתה מהשקט ומהחום של התנור כמה רגעים, ואז שאלה אותו מה
הוא עושה. "חושב" היתה התשובה.
"על מה?"
"מחשבות שלי."
"כמו מה?"
"מחשבות שלי ואני שומר אותן לעצמי, אסור?"
"הן קשורות אלי?"
הוא התחיל לזמזם מנגינה.
"מכירה?"
"זה נשמע ממש מוכר, אבל אני לא מצליחה לזהות"
"מצ'ארלי וחצי"
"אההה"
שיחה קצרה על סרטים ישראליים, אבל היא לא שכחה.
"על מה חשבת?"
והוא לא ענה. והיא בחרה לוותר לו, זה לא היה כל-כך קשה להבין
במה קשורות המחשבות...
ואז הוא ליטף את פניה, ואת צווארה, ולחש כמה מילים על כמה
שהעור שלה לבן, יפה וחלק, ושאל אם הוא יכול להמשיך לנשוך
אותה.
היא לא ענתה, זה לא שהתשובה לא היתה ברורה, אבל הוא שאל שוב.
ג'נטלמן, אה? אז היא ענתה "מה נראה לך?" והסתובבה על הצד, מפנה
אליו את צד ימין של פניה וצווארה. הוא המשיך עם הנשיכות. באמת
שלא היה איכפת לה.

וזאת עוד נקודה קטנה - כאמור, הם הכירו רק חודשיים, לא טוב
במיוחד. בשבילה הוא היה "הפריק ההוא שקטן ממני בחצי שנה". והוא
אהב לקרוא לה בוצ'ה ונהג להתלונן על זה שהיא כל-כך אדישה.

ועכשיו הוא כבר בילה הרבה זמן על השפתיים שלה, נשיכות, נשיקות,
היא הרגישה גם את הלשון שלו, אבל היא לא שיתפה פעולה, היא גם
היתה סוג של שקועה במחשבות, ולכן הייתה רק חצי מרוכזת במה
שקורה סביבה, היא בהחלט הייתה שקועה בלחשוב על איך לעצור את זה
מכאן. מדי פעם היא גם היתה פולטת צחקוק, המצב הזה בהחלט לא
הפסיק לשעשע אותה, והוא היה מתעצבן כי כשהוא היה שואל אותה מה
מצחיק, היא לא היתה עונה. לא רק בגלל שהיא לא רצתה לענות אלא
כי היא ניסתה לא לנשום - אין שום טעם בלהיות גם חולה.

והוא המשיך, וממש ניסה לגרום לה לשתף פעולה "זה או עכשיו או
לעולם לא".
היא התגלגלה הצידה, התיישבה ונשענה עליו, נשמה נשימה עמוקה,
סוף סוף היא הייתה יחסית רחוקה ממנו.
"תגיד, מה אתה רוצה ממני?" היא שאלה תוך שהיא ליטפה את שיערו
ואת פניו.
"את יודעת מה" והיא ממש אהבה את התשובה.
"אתה חולה, אני לא רוצה אותך" ("לא הייתי מרשה לעצמי לרצות
אותך גם בכל יום אחר"), וחייכה.
"אפילו שאתה יפה כל-כך" ("אבל זה בר חלוף, ואם תמשיך לעשן את
השטויות שלך כל-כך הרבה תהיה גם אימפוטנט בעתיד הלא רחוק
בכלל") ושתקה כדקה.
"ומתוק" ("חבל רק שאנשים שנדפק להם השכל ומתמכרים לא ממשיכים
להיות מתוקים") היא שוב חיכה.
"ואני ממש אוהבת אותך" ("ואתה בטח ממש אוהבת את הדילר שלך")
והיא נישקה אותו על הלחי נשיקה ממש אוהבת וכנה, חיבקה אותו
חיבוק ממש ארוך, והשתדלה לא לנשום תוך כדי.

היא נהגה לעשות דברים בלי לשים לב אליהם. פעם, מישהו אמר לה
שהיא תמיד פוליטיקלי קורקט והיא לא הבינה למה הכוונה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אבאש'ך
ערומקו?

-לא יודע.

-אני מקווה שלא
אכפת לך שאני
שואל.

-להפך, שאל! אם
לא תשאל איך
תדע?



אפרוח ורוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/2/05 16:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תום נרקיס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה