הוא תמיד היה מין "פלייבוי" כזה, אחד שכל הבנות אוהבות וכל
הבנים... שונאים! תמיד החשיב את עצמו למלך העולם, אין בחורה
שלא יוכל להשיג, כולן נפלו עליו כמו עלים בשלכת.
בכלל, כל מה שהוא אי פעם רצה - הוא קיבל, בלי לבכות, בלי
למרוד, הוא פשוט חייך.
הוא תמיד היה נראה הכי טוב, קיבל את כל המחמאות, הוא נורא נורא
מוכשר, וכמובן שגם נורא נורא חכם, תמיד היה בו מין משהו מיוחד
כזה, שיכול להפיל כל אחד ברשת.
בכלל, כל מה שהוא אי פעם רצה - הוא קיבל, בלי לבכות, בלי
למרוד,
הוא פשוט חייך.
פעם היא הייתה אחרת, בלי ביטחון עצמי, או אהבה עצמית מינימלית,
נתנה שכולם ידרכו עליה (והם דרכו), שכולם יביעו את דעתם על
המראה החיצוני שלה, וכל הדברים ששמעה תמיד היו רעים ואכזריים,
היא בכתה, היא תמיד בכתה המון, ככה אני זוכרת אותה.
עכשיו היא נורא השתנתה, פיתחה לעצמה ביטחון, אהבה עצמית
מינימלית, ואיך לא? גם גוף שנראה די טוב, שכבר אין מה לצחוק
עליו.
כבר היה נראה שהכל מסתדר לה בחיים, העיניים שלה פתאום שינו צבע
והבעה, היא נראתה מאושרת, אבל אז עברה עוד שנה והכל הסתבך
בחזרה, והיא בכתה, היא תמיד בכתה המון, ככה אני זוכרת אותה.

הם הכירו אחד את השני. היא ממש רצתה אותו, היא לא ידעה מה הוא
חושב עליה, אבל בליבה תמיד קיוותה שהוא יבוא אליה, היא חיכתה
לו, שנים היא חיכתה לו, והוא לא בא!

ה"פלייבוי" נהיה לכוכב רוק מפורסם, המעריצות התנפלו עליו כאשר
הוא יצא מפתח בית המלון, בו היא שהתה. היא עברה על הטקסטים
להצגה החדשה שהיא מעלה בעוד חודשיים, כאשר היא שמעה צרחות
מבחוץ, היא הסתכלה בחלון, וראתה אותו, אותו "פלייבוי" יפה,
אותו חיוך בדיוק!
היא חשבה לעצמה האם לרדת למטה לדבר איתו, האם הוא זוכר אותה,
האם עכשיו הוא יאהב אותה.
היא הסתכלה אחורה, על בעלה, שישב וקרא את העיתון בקפדנות, היה
נראה שהעיתון זה הדבר שהכי מרגש אותו, היחסים בינהם כבר לא
טובים לפחות 3 שנים, הגירושים זה הצעד הבא... אבל הוא עוד לא
בא.

היא עמדה באמצע הבמה, הסתנוורה מכל האורות שהקיפו אותה, מחיאות
הכפיים רק התעצמו, היה לה כסף, היא הייתה מפורסמת,כל מה שהיא
איי פעם חלמה, היא הייתה נשואה לאיש עסקים יפהפה, אבל היא לא
הייתה מאושרת.

הוא עמד באמצע הבמה, הסתנוור מכל האורות שהקיפו אותו, מחיאות
הכפיים רק התעצמו, היה לו כסף, הוא היה מפורסם, כל מה שהוא אי
פעם חלם, הייתה לו חברה מדהימה שאהבה אותו נורא, אבל הוא לא
היה מאושר.

היא שכבה שם במקום השחור הזה, כשנשמתה כבר לא הייתה, היא הייתה
למעלה, היא ויתרה, והיא שתתה ושתתה ושתתה, היא מתה ממנת יתר,
היא הייתה מכורה, כל מה שהיא רצתה זה שהוא יאהב אותה.

הוא שכב שם במקום השחור הזה, שנשמתו כבר לא הייתה, הוא היה
למעלה, הוא ויתר, והוא שתה ושתה ושתה, הוא מת ממנת יתר, הוא
היה מכור, כל מה שהוא רצה זה לפגוש אותה.

הם מתו באותו יום, אותה שעה, אותה שניה.

אולי למעלה הוא יפגוש אותה.
אולי למעלה הוא יאהב אותה.