החלטתי כבר,
ולא בפעם אחת,
משך חיים שלמים:
לא ראיתי את הצבעים,
לא דקדקתי בגוונים,
לא השתוממתי מאורות קו אופק,
המאותת בכל כוחו,
עת שינוי,
בעדינות הידועה למסתודדים.

החלטתי,
זו לא תהיה עוד תובנה,
דגל כחול כתום אדום
מוסתר באור מומצא.
לא יהיה עוד שגריר מעונב,
לייצג מחשבות דם ללא בשר.

התערפלתי כבר,
מאז ישבתי על כנפי ענן,
מאז שטתי בנתיבי עולם
שנפתח כמו פרח
אל שמש אחרונה של סתיו.
רסיסים מהבטחותיה הכוזבות
נשמעים על גבי כל אחד מהגוונים.
החלטתי,
את כולם אספור
ואכבול אל סולם שמימי,
עליו יטפסו רגליים חנוקות פחדים.