זה קצת מצחיק כשחושבים על זה, מאוד מצחיק בעצם... הכל היה בגלל
שהבוס לחץ עלי. הוא אמר שאני לא עושה כלום. המחירות ירדו,המצב
היה קשה והוא אמר שעל אחריותי לדעת למה, כמה, ואיך לעזאזל
החברה תתחיל להרויח. מספיק יש לו על הראש והוא לא צריך גם את
הכאב ראש הזה. אז אני קיבלתי את הכאב ראש במקומו. אבל אני, אני
לא מתיאש. לא סתם אני בשיווק. אני יודע את העבודה. החברה שלנו
היא האגף העיקרי של תאגיד שמוכר, בין היתר, טלפונים סלולריים,
ציוד מחשבים והלבשה תחתונה. אז שלחו אותי לעשות סקר שווקים,
ולהבין למה המחירות ירדו, בכל המחלקות, ולהגיש את זה
לדריקטוריון. אני יחסוך ממכם את כל התהליך, אבל בסוף הגאולה
הגיעה. הפתרון היה ברור, לפחות סוג פתרון כדי לחסוך זמן, ולקבל
אולי גם משכורת מושפרת.
החלטתי שכדאי לבדוק מה הציבור הצעיר רוצה. או שנקרא להם
"בני-נוער". החלטתי, מתוך פרץ גאוניות, שפשוט נלמד טוב טוב את
חיי הנוער של היום, ואז ידע איך למכור לצרכנים המרכזיים שלנו.

ואיך אפשר ללמוד טוב את חייו של מישהו אם לא- עוקבים, מצותתים,
ומפרים את פרטיותו באופן כללי? זה נראה לי פיתרון מושלם וגם
בידור לכל המשפחה.
בשלב ראשון שכרנו חברה נחמדה שעוסקת בבילוש ושאר דברים לא
חוקיים לגמרי. הם העבירו השתלמות קצרה ונהדרת במלון בים המלח
לחלק נבחר מהעובדים והמנהלים. אני, כמובן, הייתי אחראי על כל
העסק. בסופו של דבר התחלקנו למאה צוותים של שלוש אנשים(גם
שכרנו עובדים זמניים, כמובן), כשכל צוות "בולש" אחרי שני
נבדקים, כל נבדק במשך שבוע וחצי.
xxx
זה היה אמצע אוקטובר, השמיים היו מלאים בעננים לבנים ומושלמים,
הציפורים צייצו, בקיצור ממש תפאורה מושלמת לעבירה קטנה על
החוק.
יריב צוקר היה מס' 003552, ולא היה מושג קלוש שהוא כזה. הוא
הוגרל בתור הנבדק הראשון של צוות 33, הצוות שאליו החלטתי
להצטרף, כדי לפקח וגם, כמובן, להשתעשע קצת. 003552 היה תלמיד
י"ב שלמד, בדיוק כשהגעתי, למבחן כלשהו. הצצתי לדף למטה- מבחן
בספרות. פחח איזה באסה. הוא למד בערך רבע שעה, הלך למקרר ואכל
משהו, חזר ואז הציץ על הספרים, סגר אותם ופתח את המחשב.
ראינו את כל זה דרך מערכת וידאו-אודיו משוכללת להפליא שאין לי
מושג איך היא עובדת.
מסתבר שהוא לא עושה יותר מידי. טוב נו, ידעתי שהייתי צריך
לבחור צוות שעוקב אחרי כוסית כלשהי. אני תמיד לא חושב כמו
שצריך!
באמת החיים התעכזרו אלי, ככה אני מבלה את הזמן שלי, מסתכל על
תיוכניסטים עושים ביד.
פתאום מישהי נכנסה אליו לחדר ועוררה את העניין שלי מחדש. חברה
שלו לפי מה שאמרו לי הדפים, ומכוערת קצת פחות ממנו. טוב גם
אישתי לא משהו, חשבתי לעצמי.
הזוג המאושר שבמסך שלי החליט ללכת לסרט.
עקבנו אחריהם עד שהם נכנסו לאוטו, אבל החלטנו לא להמשיך. גם
ככה לא נוכל לצותת באולם קולנוע.
החלטתי שבנתיים יראו לי הקלטות ישנות של 003552.
הבעיה היתה שכולן היו אותו דבר. בי"ס- אוכל-מחשב-טלוויזיה. זה
נראה מוכר מידי וגם לא מעניין במיוחד.
הסתבר לי שלעקוב אחרי הורמונים מחוצ'קנים זה ממש לא עיסוק כל
כך משעשע. די משעמם . וגם נבצר מבינתי איך לעזאזל אני יהפוך
מאות מעקבים לגרפים יפים ולעוגה תלת מימדית.
יפטרו אותי,הבנתי. בזבזתי כספים בלי הכרה וגם נכשלתי(בתור
קינוח).
הדריקטוריון לא יקבל שום תירוץ בתור הסבר. נכשלתי ובגדול.
אולי מישהו ידליף את מה שעשינו ואני יהיה בכלא. הרי תמיד
מאשימים את הפקיד/ש.ג. (אולי אייכמן היה דווקא בסדר??)
אוקיי, החלטתי, כדאי שאני יחזור למשרד ויזיין את המזכירה שלי
כל עוד אני הבוס שלה.