האשליה שסביבי
היא אחת התכונות החזקות שבי.
מראה האושר
הוא כבר חלק ממני.

אבל... זאת לא אני
אשליה
לא אני
רק חיוך מזוייף בין פנים זוהרות.

מסתתרת בין אשליה לאשליה
בין חיוך לקריצה,
בין אושר ושמחה
כמו פעם

פנימיות מוסתרת
שנחשפה לפעמים
לפנים בודדות
שידעתי שיבינו

אהבתי את זה
את תחושת הביטחון
שיש למי לספר
שיש את מי לחבק

ושיש מי שיגיד
שהוא איתי
והוא תמיד
תמיד יהיה שם.

ועכשיו.. אין לי את אותן פנים
את אותו מבט... שמבין.
אין למי לספר
את כל מה שכואב

כמו פעם
הכול נשמר... חזק אצלי בפנים
ומתפרץ ברגעים כואבים שאני לבד
רק לבד

ומחכה
לא יודעת למה
אולי שהכול יעבור
שכל הכאב יסתיים
אולי... לחיוך האוהב
אבל לא
אני לבד
כמו פעם.