מאייה וייס / בך |
אמרו לי לבן, אמרתי גן עדן.
אמרו לי אושר, אמרתי בעיניים.
אמרו לי תקווה, אמרתי אתה.
חשבו שאחזור ואני נשארתי שם.
חשבו שאספר ונשארו מילותי חבויות.
חשבו שהכירו אך הראיתי אחרת.
חשבו בטוח אך נשארו אובדי עצות.
שאלו אותי מתי, עניתי לא יודעת.
שאלו אותי לאן, עניתי שהדרך לא סומנה.
שאלו אותי למה, עניתי כי כך צריך.
ועדיין תקוותי הייתה בך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|