נכנסתי לאוטו במין ייאוש כל כך לא מוזר, אמא שאלה מה קרה
ואמרתי לה שכלום...היא כמובן לא התייאשה ושאלה שוב מה קרה ומה
יש לי, סיננתי לעברה מין "אמא" כזה של דיי, נמאס לי, בבקשה
תפסיקי!
היא התחילה לדבר, היא לא הפסיקה, הדיבורים שלה על אבא נשמעו
כמו דיבורים של ילדה מתבגרת שמנסה להראות שהיא הבסדר בכל
העיניין, שהיא התמימה, שהיא הקורבן!
הגעתי לפסיכולוגית וחיכיתי קצת בחוץ, הגעתי מוקדם כמובן.
ניסיתי לעצור את הדמעות שעמדו לי בקצה של העין, הצלחתי די
טוב.
נכנסתי לחדר של הפסיכולוגית, עוד לא אמרתי מילה, ופרצתי בבכי!
פעם ראשונה שבכיתי אצל הפסיכולוגית שלי, הוצאתי הכל, הדמעות לא
הפסיקו לצאת, השתחררתי מכל החרא שאמא השמיעה לי בלי הפסקה
בנסיעה הקצרה הזאת שנראתה כמו שעה!
ישבתי על הכיסא הנוח בטירוף הזה, ניגבתי את הדמעות שהתערבבו עם
המסקרה השחורה ששמתי...לא רציתי לדבר, לא רציתי כלום!
מחיאת כף!
איך שנכנסתי הוא קרא לי, באתי והתיישבתי לידו בשיא הטבעיות,
כאילו אני בכלל לא מתרגשת מזה שהוא קרא לי, הוא שאל אותי אם
הכל טוב אצלי, כי נראה שאני בתקופה רעה, אמרתי לו שמתישהו הכל
יהיה בסדר.
הוא אמר לי שהוא צריך לדבר איתי על משהו, ושאל אם אני יכולה
לארגן את החדר שלי להיום בערב...שנהיה רק שנינו, אמרתי לו שאין
בעיה והוא אמר שהוא יתקשר אליי בערב...והוא הלך!
בערב הוא התקשר, אמרתי לו לבוא לחדר, שאני כבר שם. אחרי עשר
דקות בערך הוא דפק בדלת ונכנס, בכלל לא חיכה לתשובה.
הוא נעל את הדלת, התיישב על המיטה שלי, הסתכל לי בעיניים
ואמר:
"התקופה האחרונה, היא לא טובה! ויש משהו אחד ספציפי שלא יוצא
לי מהראש, וזה את!"
חייכתי, הלב שלי התחיל לפעום בכזאת עוצמה כאילו שאני אחרי
ריצה.
אמרתי לו שאני חושבת עליו כבר איזה שנה, ושחשבתי שבחיים לא
יהיה בינינו משהו! הוא נישק אותי ואמר לי שהוא ממש רוצה שיהיה
משהו בינינו, אמרתי לו שזאת הנשיקה הראשונה שלי!
שוב הוא התקרב אליי, עמדנו להתנשק שוב, אבל אז הטלפון המזדיין
שלי צילצל, אמא כמובן, היא צעקה משהו ולא הצלחתי להבין מה,
"זכינו בלוטו זכינו בלוטו" הצלחתי לבסוף להבין! מה?! אנחנו?
זכינו בלוטו? בפרס הגדול? או מיי גאד!!!
אמא גם אמרה שהיא ואבא החליטו ללכת לטיפול זוגי, כדי לשקם את
היחסים ביניהם...ובידיוק גם שמעתי מישהו בחוץ צועק שמחר יש
מסיבה, הכל היה מושלם, רגע למסגר ולזכור לנצח!
מחיאת כף!
ישבתי על הכיסא הנוח בטירוף הזה, ניגבתי את הדמעות שהתערבבו עם
המסקרה השחורה ששמתי...לא רציתי לדבר, לא רציתי כלום!
שום דבר לא פעל, חוץ מהדמיון המפותח שלי!
לפחות יש לי אותו!