המשך החוויות מחיי צעיר דתי והפעם רצועות עור, נגיעות
ושריטות

שבוע שעבר קניתי שעון יד חדש. בתור גבר דתי השימוש הכי פרוע
שאני יכול לעשות עם רצועת עור, זה רק עם מחובר אליו כמה מחוגים
ממתכת. אי לכך, אמרתי לעצמי, אבי תפנק את עצמך והלכתי וקניתי
שעון שבמחיר שלו יכולתי לממן סמסטר שלם בבר אילן. השעון הזה
אנשים - הוא מראה המשקפת את הצביעות של בנות ישראל הצנועות
והחסודות. ידידה שלי שידועה בתור שומרת נגיעה שהכי רחוק שהגיעה
עם גבר זה היה כאשר החזיק את ידה כשמעדה במדרגות של מסעדה הומת
קהל, אחזה בפראות בפרק ידי והתבוננה בשעון כאילו היא בוחנת
כליות ולב. למגע ידה קפצתי מתוך תחושת אי נוחות כאילו בדקות
אלו אני מחלל את כבודה הרם. שאלתי אותה, "תגידי את לא שומרת
נגיעה? את הרי ידועה בתור מקפיא", "לא" היא אמרה לי בביטול,
"אני לא נוגעת, רק בגברים שאני יוצאת איתם, סתם ככה אני
זורמת". תסלחו לי בנות יקרות אבל מה זה הצביעות הזאת? או שאת
נוגעת או שלא! לא יכול להיות שאצל אחינו החילונים ההתלבטות היא
עד איפה אפשר להגיע בפגישה ראשונה ואצלנו הדתיים אנחנו מרגישים
זונות אם אנחנו אוחזים ידיים אחרי האירוסין. אני לא מתיימר
לומר שתיתנו לנו את הבתולין שלכן, אבל משהו, אוויר, חמצן,
חיים.