ובלילה בלילה
חשבתי עליך...
רק עליך...
לא הייתי יכול להפסיק...
ולא יכלתי לעשות שום דבר אחר...
רק להרגיש אותך...
לאהוב אותך...
שוב...

שוב אותו מנהג מוזר...
ואני לא יודע למה...
לא יוצא לי מזה כלום...
אני אוהב אותך בלי לרצות אותך...
אבל רוצה אותך מאהבה...
כל-כך עצוב ומאושר...
כל-כך חי בזכותך...
היחידה שמחייה אותי...
את לא יפה כמו פעם...
אבל יפה מתמיד...
הכי יפה... ללב שלי...
יש לי אחרות בלב...
ואת מעלימה אותן בחיוך אחד בודד...
דמעה אחת בודדה...
עקבות דמעה על לחי...
דמעה שלא מעצב...
דמעה שבזכותי...
ואני כולי נמס בפנים...
כי את תמיד תהיי את...
ולא יעזור לי דבר...
את נועדת לי...
אבל בחרת במשהו קצת יותר מאושר...

ואני לבד... ועדיין איתך...
את איתו ואני איתך...
לא, אין לי בושה...

הייתי מתאמץ להחזיר אותך אליי...
אם לא הייתי מבין...
שאת איתי...
ותמיד תהיי...
איפה שחשוב...
כמעט...

העיניים שלך כה טובות...
וכבר לא עצובות...
וגופך מושלם...
פנייך יפהפיות...

אלייך כבול...
ורק איתך אני חופשי...
אך האם גם את אוהבת אותי...?

אולי בסתרי ליבך...
היכן שנמצא כל מה שאת מחביאה אפילו מעצמך...
ואם לא, האם אי-פעם תאהביני...?

מתי אראה את האמת?
מתי אפסיק לרדוף או לברוח?
רק כשתהיי שלי...
אבל שמתי לב שכשאת איתי...
אני עושה עצירות...
כדי להתבונן בך...

וזה נראה כאילו המוזיקה היפה בעולם...
כולה נובעת ממך...
צומחת ונשפכת וזורמת ונושבת וקורנת מתוכך...

בשביל רגעים כאלו אני חי...
אלו, ואלו שאיתך...

ובלילה בלילה...
העייפות גברה עלי...
אך שנתי כה ערבה...
ואת - חלומי...
ושם... כל הווייתך - איתי...