כשהיית קטן פחדת כמעט כל הזמן. היו משאירים לך את האור הקטן
דולק בשירותים כי פחדת מהחושך. פעם, כששכחו להדליק אותו, כל
החדר שלך התמלא בעכבישים חומים ושעירים שאפילו נכנסו מתחת
לשמיכה והלכו לך על הפיג'מה. כל כך פחדת לא הצלחת אפילו לצעוק.

בבוקר, אחרי שהם נעלמו, היית קם ומתלבש לבד כי אמא שלך כבר
הלכה לעבודה. הפחיד אותך שייתפס לך הבולבול בריץ-רץ, כי פעם זה
קרה לך וזה נורא נורא כאב.
לפעמים היה בורח לך במכנסיים כשהיית בגן. פחדת שכולם יראו, אז
היית רץ על הדשא, כשהממטרות משפריצות - ונרטב כולך. ככה אף אחד
לא יידע.
כשאמא ואבא שלך היו רבים, זה תמיד היה במטבח, אז לא יכולת
להיכנס לקחת תפוח או מיץ, כי פחדת שהם יכעסו עליך. עוד יותר
הפחיד אותך שבסוף הם ילכו מכות ולא תוכל להפריד ביניהם, כי אתה
לא מספיק חזק, למרות שפעם ניצחת את אבא שלך במכות. אפילו שזה
היה בצחוק.
כשקצת גדלת, אבל עדיין לא ממש, פחדת שהילדים באמריקה יצחקו על
השם שלך כי שם הוא נשמע מוזר, אז המצאת לעצמך שם אמריקאי משלך
ולא גילית.
כשגדלת קצת יותר, פחדת שכולם יגלו שאתה עדיין בתול. אז שיקרת,
כמו שכולם היו משקרים.
כשכבר לא היית בתול באמת, פחדת שהיא לא תגמור ושאחר-כך היא
תגיד לכולם שאתה חרא של זיון. פחדת גם לגמור מהר, והכי מפחיד
היה, שלא יעמוד לך.

כשפחדת מאנשים, סגרת את כל החלונות ונעלת את הדלת שלוש פעמים.
לא קמת מהמיטה כמעט ארבעה חודשים. כשהיו דופקים, היית קופא
במקום ומפסיק לנשום עד שהם ילכו. לא יכולת. היית נשאר לבד עם
השידורים החוזרים ועם הפיצה הקרה מאתמול.

כשבסוף העזת לפתוח את הדלת, השמש סנוורה אותך כל כך חזק שנבהלת
מהחיוך שיצא לך. אחר כך גם הצלחת לדבר.
הסתכלת במראה המלוכלכת ומבעד לזיפי הזקן שלא גילחת כמעט
שבועיים, הצלחת פתאום לזהות את עצמך בלי לפחד.
הפחד פינה לך קצת מקום לזוז ופחדת שהוא יחזור.

ואז היא הופיעה. גם משום-מקום וגם ממש מתחת לאף. פשוט לא שמת
לב. פתאום היא נרדמת איתך ומצחיקה אותך ופותחת עם מפתח משלה.
מברשת השיניים שלה כבר מתמזגת עם שלך מעל הכיור ואתה פוחד שבכל
שנייה תתעורר לבדך ושוב תנעל את הדלת שלוש פעמים.
היא נותנת לך המון כוח ונכנסת לבד כמעט לכל הסיפורים שלך. אתה
הרי חייב לכתוב. וכשאתה לא מצליח, אתה בועט בקירות מרוב פחד.
כשאתה שוב מצליח אתה פוחד מהביקורת שתהיה קשה, אז אתה מקריא
קודם לאמא בקול רם, ופוחד מכל הקמטים שנהיו לה כשהיא צוחקת וגם
כשלא. אחר אתה כך מראה גם לאבא, שפעם היה הולך איתך מכות בצחוק
והיום מספר את אותו סיפור שלוש או ארבע פעמים.

כשעישנת בפעם הראשונה פחדת לאבד שליטה. אבל אז פחדת שזה יעבור.
רצית שזה יימשך לתמיד. היום מפחיד שאתה כבר לא נהנה בלי.
בגואה היה הכי מפחיד. שם פחדת שזה לא יעבור. שתיתקע ככה לתמיד.
הפנים של אמא שלך השתקפו מתוך הגזע של העץ הענק אז עצמת את
העיניים וכולם שמעו איך צרחת. רצת להסתכל במראה המלוכלכת ועם
זיפי הזקן שלא גילחת כבר יותר משבועיים, נראית בדיוק כמו אבא
שלך שבכלל פוחד שבסוף תהיה כמוהו.

היום, מפחיד שאתה כבר בעצם די גדול. מפחיד שלא תצליח, מפחיד
שלא יהיה כסף. מפחיד לעבור גור איתה והכי מפחיד שיום אחד יהיה
לכם ילד שלא יוכל להיכנס למטבח לקחת תפוח או מיץ, כי אתה ואמא
שלו תריבו, ואולי אפילו תלכו מכות והוא לא יוכל להפריד.