כבר שבוע שזה ככה, מאז שחזרתי, מטפס על הקירות בלי לדעת מה
לעשות, מטייל על התקרה, אין יותר צבא, בינתיים גם אין עבודה
ואין לימודים. הייתי יכול להסתדר בלי כל אלה, גם ככה הדבר
היחידי שעניין אותי זו את. אבל עכשיו גם את לא כאן.

זה מדהים איך אני תמיד נוטה להיצמד לפרטים הקטנים, לזכור כל
שטות שעשית, אני זוכר, למשל, את הקצה של החיוך שלך, איך הוא
מסתיים בכזו זווית חמודה כשאת מתפרצת בצחוק, את הדיבור המצחיק
שלך שגרם לי להבין שאני רוצה להיות איתך יותר מכל אחת אחרת
בעולם, את העיניים שלך שנוצצות כשאת מדברת בקריזה. הכעס רק
הופך אותך ליותר יפה.

אז זהו, אני מנסה להשלים עם העובדה שאת לא איתי ולא ממש מצליח,
בכלל היינו יחד? אני שואל את עצמי בלי יכולת לענות. אני חשבתי
שכן, את כנראה חשבת שלא. אחרת אין הסבר לעובדה שלך יש כרגע חבר
שהוא, לפחות בפעם האחרונה שבדקתי, לא אני.

הייתי נותן הכל כדי להיות איתך, אני חושב שזו התמכרות, אבל
מהסוג הכי טוב, מסתבר שאיכות היא דבר מייאש, רציתי את הכי
איכותית, הכי יפה, הכי חכמה, הכי מדהימה, הכי מהכל. חשבתי שגם
את רצית אותי, טעיתי.

אז אני יושב לי עכשיו מול המחשב המזוין שלי, לבד, בחדר, מחליף
עם עצמי מחשבות דיכאון על כמה רע לי שאת לא איתי ועל איך שאני
בחיים לא אמצא לי אחת אחרת, דרך אגב, לידיעתך, כולם דווקא
אומרים לי שאני אמצא, אחת הרבה יותר טובה, אבל אני לא חושב שיש
להם מושג על מה הם מדברים. הם לא מכירים אותך, כנראה שגם אני
לא.

בכל מקרה, אני אחזור לנקודה, אני יושב לי מול המחשב, מדבר עם
חברים באיי סי קיו שיחות חסרות תוכן שנעות בין שאלות קיומיות
עמוקות כמו 'מה המצב?' ל-'מה שלומך?', אני עונה להם 'בסדר'
כשבעצם הכלום הגדול שנמצא אצלי בלב מאיים להשתלט בכל רגע,  
מעניין כמה זמן אפשר למשוך את השקר הזה ? הם באמת חושבים שהכל
טוב?

פתאום אני שומע צליל של נקישה בדלת -מישהו התחבר לאיי סי קיו,
זו את.
אני יושב לי ובוהה במשך כמה דקות בכינוי שלך שעכשיו ממוקד לי
בחזית המסך ושוקל אם לשלוח לך הודעה. מה כבר אני יכול לומר לך
אה ? "רוצה לחזור ?" כן בטח... זה מה שיעשה את זה אה?
"יופי ליאור" אני נוזף בעצמי ומנסה להעסיק את עצמי בדברים
אחרים. לא הולך לי, אני עדיין חושב על זה שאת מחוברת, כל כך
קרובה, אבל גם כל כך רחוקה. אני מנסה למצוא את המילים לספר לך
כמה שאני אוהב אותך, כמה אני רוצה לחזור להיות איתך, אבל אני
יודע שאת לא תרצי אותי שוב, לכמה שניות, באותה תקופה, דווקא
חשבתי שרצית, אבל כנראה שהולכתי את עצמי שולל.

את זוכרת מה אמרתי לך ? שלחתי לך באס אם אס יותר נכון? אחרי
שגיליתי שיש לך חבר חדש? אחחח כמה טוב שיש טכנולוגיה מודרנית,
אני בספק רב אם הייתי יכול לומר לך בפנים או בטלפון שאני יודע
עליו, בדיוק חזרתי לארץ, חשבתי שאני הולך לעשות קצת סדר בראש,
בלב, במחשבות, להחזיר אותך אליי וכמה שיותר קרוב, אחרי שבזמן
שהייתי בחו"ל הלכת והתרחקת ממני עוד ועוד, סיפרת לי שהסיבה לזה
שאת הולכת ממני זה שלא הייתה כימיה, שמשהו לא הסתדר, היית
יכולה לספר לי את האמת ולומר לי שפגשת מישהו אחר, באמת לא
הייתי צריך לשמוע את זה מחברה שלך, זה היה מיותר ומכאיב.

שלחתי לך הודעה יפה לנייד שלך שאני מקווה שתהיי מאושרת, אפילו
אם זה על חשבון האושר שלי ואם להיות איתו גורם לך להרגיש טוב
ולהשיג את אותו אושר אז תישארי איתו, תהיו ביחד ושיהיה לכם רק
טוב, בזמן שהקשתי את האותיות לשליחה על צג הפלאפון שלי לא
ידעתי בכלל איפה אני נמצא ומה קורה איתי. אמרתי לך שאני אוהב
אותך, אבל שאני חייב לנתק מגע כי יותר מדי כואב להישאר בקשר עם
מישהי שרוצה מישהו אחר.

זה היה יכול להיות שקר מוצלח, האמת היא שאני יושב כאן עכשיו
עדיין מול הניק שלך באיי סי קיו ורק חושב מה לומר לך, חושב איך
למצוא את המילה שתיקח אותך ממנו ותחזיר אותך אליי, אבל אני לא
מוצא אותה, וכמה שאני מחפש יותר, רק הולך וגובר בי החשק לדבר
איתך, וזה לא בריא, לא לי ולא לך. אני באמת רוצה להיות איתך
אבל כל עוד זה לא יגיע גם ממך זה לא יהיה זה.

דיברנו על פרטים קטנים, את יודעת? זוכרת שאמרת לי לחזור
בסילבסטר לארץ? כמעט ועשיתי את זה, זה היה יכול להיות מעניין
דווקא, אם הייתי חוזר לארץ בסילבסטר במיוחד בשבילך ואז מוצא
אותך איתו. זה היה יכול להיות יופי של שיעור באיך לפוצץ לי את
הלב בבום לא נורמאלי, למזלי נשארתי עוד שבוע בחו"ל.

לפני יומיים ישבתי עם חברים ב'ארומה', חשבתי עלייך, ישר, פלשבק
מזוין הזכיר לי שאת אוהבת שוקו שלהם וכריך עם חביתה (בלי חסה),
כשאתה יודע את הפרטים הכי קטנים, זה סימן לזה שאהבת מישהו
באמת. אני יודע שאת לא תקראי את הדברים האלה אף פעם ולכן לא
אכפת לי לרשום אותם, אני אהבתי אותך, למרות שלא האמנת בזה, אין
לך מושג כמה את חסרה לי.

אני עדיין לא יודע מה לומר לך, אני חושב שאפילו אם אני אשאל
אותך 'מה שלומך' ותעני לי, אני עלול ליפול על המיטה בוכה,
מספיק דמעות ירדו לי כבר... לא, לדבר איתך זה לא הפיתרון, גם
לא לבוא אלייך כמו שרציתי, מלא במתנות שקניתי שם בשבילך בזמן
שלא ידעתי שהיית איתו. הפיתרון הכי טוב יהיה פשוט לשכוח, אבל
אני לא בחור חכם, פתרונות טובים הם לא בשבילי, אני רוצה אותך,
אז במקום לדבר, החלטתי לכתוב את מה שקראת עכשיו.