דמויות תועות נאחזות במציאות
ממענות לעזוב, לא רוצות עוד למות,
ברשימה המתארכת של יום שעובר
ממשיכות הלאה יומם אינו עוצר.
והבדידות מכלה עולמות נגועות
פריטים קטנים ורבים לעין קץ,
אוגרת בתוכה זכרונות משנים ארוכות
פנים שאינן משתנות לכל עת.
מבט עיניים כבדות שמסרבות להרפות
אחיזה בגורל ובסופו לחישה מתרחקת
דמות מוזרה נמוגה בקרן רחוב
זרימה חלקה בטישטוש את זיכרונך מוחקת.
יללת תן במרחק השדה התעצבה
מגישה לי תעתועי אכזבה בכפה,
מגרדת שנים, מחממת זיכרון תקווה
ואת ידך שאליי ברוך נשלחה.
נלקח ממני זיכרון הפנים
נמחק בי כל מה שהיה כל השנים,
ואת שחלק ממני היית
הלכת ושלי לעד לא תהי.