נרדם

מסתכל לצדדים בעיניים סגורות,
מגשש את דרכי, מחפש, בלי לראות.
נושם את הריח, מרגיש ת'מרקם,
אני כבר יודע, אמצא אותך שם.

בסביבה כה מוכרת, אך גם כה רחוקה,
לשם אמצא את דרכי, בעיתות מצוקה.
ובעיתות אושר מלא, המקום לא נראה,
אך עם זאת, את נמצאת שם, רק זאת אדע.

תפיסת המציאות לא קיימת, רגשות מקבלים גשמיות,
תפיסת המרחב מתערפלת, ריחות מסמלים אישיות.
ואת שם, אני מרגיש זאת, המרחק בינינו מתארך ומתקצר,  
והתחושה השולטת היא געגוע - הכאב המתוק ביותר.

מנסה לך לקרוא, אך המילים לא יוצאות,
רוצה לרוץ עד אליך, רץ מהר, בלי לראות.
אני לעולם לא מגיע, ואז עומד, נשאר לבדי,
ממתין לרגע שבו תופיעי, לפתע, ותעמדי על ידי.

קם

מתעורר אט אט, מסתכל לצדדים בעיניים פקוחות,
האם אני עדיין חולם? מבט סובב בלי לראות.
לפתע מתעשת - אני ער. קם, ונמתח.
לא אזכור דבר מהלילה פרט זאת: חלמתי אותך.