התעוררתי מותשת...
רק אלוהים יודע
איפה הייתה נשמתי כל הלילה,
בעת שהיה גופי עם גופו של הגבר שלי,
הגוף החם והחלק
שחיבקתי אליי חזק.
רגליי עדיין כואבות את הכאב המתוק;
אינני מורגלת כבאלו לילות,
אינני מורגלת בכלל בכאלה תחושות שבלבבות,
המציתות את הגופות...
גניחות,
צעקות,
בכי,
צחוק,
מבטים
ודיבורים,
... שקט.
רק ריחות הגוף
עדיין מזינים את הרגשות
הנולדים מן התחושות,
ואנו יוצאים לארוחת ערב
בביסטרו שעל הגבעה,
מסתכלים בעיניים
ורואים אהבה...
ושוב חוזרים לחדרנו,
וכאילו מאומה לא אירע
רק לפני שעה - שוב מתחילים
במעשי האהבה;
הוא חוזר אל אוזני עם נשיקה
ואצלי צצה התקווה הטמירה.
היופי ניבט מפניו;
הוא יפה שהוא אוהב,
יפה כשהוא ישן
אחרי לילה סוער...
עיניי בוהות בו,
חלומותיי נרקמים עליו,
שפתיי מרפרפות על גופו,
והנה, הכאב פוחת
ואני מבטיחה לעצמי:
לא אפחד
כי עכשיו עשית ממני
אישה מושלמת.
16/01/03 © |
