12.1.05
הנושא הזה
רחב האופקים הזה,
פתוח כמו שמיים.
איננו נועד לדיבור
וגם לא בדיוק לכתב.
הוא שייך לתחושה,
לפנים הפרי,
לגלעין שממנו צומחים ומתפתחים עצים
עד אין קץ.
מוצא עצמי משורר אותו
והסיבה
היחידה
היא עצמי.
בהבזק לאחור
נראה כי האצתי הזדחלותי.
עודני מתהלך,
לעיתים מעט מרחף
והרוח לפעמים אותי סוחפת - ודואה.
אט אט אזרום הרחק לאחור
אהפוך לציפור
אעוף ללפנים
אזכה להכיר העננים מבפנים
אפער אישונים
אלטף החיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.