רק הלכת ואני כבר מתגעגע
קודם זה היה עצוב עכשיו זה כבר משעשע
מצחיק לראות כמה הפכתי לנזקק
בין לרצות לאהוב לאהבה יש גבול נורא דק
ככל שמתבגרים הגבול פחות מטושטש
יותר ברור לך מה בדיוק אתה חש
זה כבר לא פעם חזק ופעם חלש
פעם קשה כארז ופעם רך כקש
היום אני כבר לא יודע
מה אני באמת מרגיש
כשאני לבד הכל רוגע
כשאת פה הלב שוב מחיש
כשאני לבד אני בודד
כשאת פה אני לך את עצמי מקדיש
לא מוכן לתת לשום דבר לחצוץ בינינו
לא שום חפץ לא שום איש
אולי כל זה קורה
כי אני סתם את עצמי מעניש
אולי אני בכוונה שם את עצמי
בין הסדן והפטיש
מה שבטוח שמה שהיה זה לא סתם
תמיד תהיה לך פינה אצלי בלב
היום אתמול מחר ולעולם





השיר מוקדש לזאת שיודעת שהוא מוקדש לה