אני לא מאמינה לך.
שאת לא מדברת עליי. איתו.
לא מאמינה. שלפחות חלק קטן ממך
נהנה. מהמצוקה שלי.
אני לא מאמינה לך.
שהחולשה שלי לא נותנת לך קצת כח.

נדבך נוסף לריגוש
בעוד רומן חסר משמעות
שמקשה עליי. וגם עליו.
את אומרת מה הוא חושב
כי את נפגשת עם החבר שלו.
את אומרת שאנחנו לא קיימים
בביחד שלכם.
אבל אני לא מאמינה לך.

וזה מקובל עליי.
קצת פוגע. אבל מקובל.
כי ככה אנחנו, אנשים.
ריגושים, כמו סמים.
לפחות לכמה רגעים.
ואני לא שופטת.
גם אני הייתי נופלת.

כמו כולנו, אנשים.
גם בך יש רע.
אך את מתכחשת.
אני עם הפרידה
את עם ההתחלה
ואני לא מאמינה לך
שאת לא חושבת עליי. כשאת איתו.