ימים ספורים עברו מאז הקרב במערת הסטלנים. קשת שכב לו בביתו
משתעמם מהחיים. לפתע הוא נזכר!, גבריאל והוא לא עברו סתם את
המסע הזה! הם עשו אותו עם מטרה. למצוא נגנים ולהקים להקה. הוא
איבד קשר עם גבריאל מאז הקרב, אבל הוא ברר וגילה שגבריאל מופיע
באיזה מועדון, הופעה אקוסטית של חומר מקורי יחד עם גיטריסט
אחר. קשת הלך לצפות בהופעה. קשת היה בשוק. גבריאל עלה על הבמה
עם בגדים (זו הפעם הראשונה שקשת ראה את גבריאל עם חולצה אי
פעם) ולא מספיק שהוא שר בעברית, השירים היו ממש רכים וגבריאל
התאמץ לשיר כל כך רגוע, הוא לא היה מסוגל!. רוח הרוק הייתה
גדולה ממנו! והעובדה שקשת נכנס למועדון, כבר העלתה את אווירת
הרוק. כל הקהל התחיל להיות חסר סבלנות. אחרי 2 שירים קשת פילס
את דרכו לבמה, קפץ עליה ובעט בגיטריסט מהבמה.
"מה לעזאזל אתה עושה?!", גבריאל צעק לקשת.
"סתום ת'פה ותתחיל לשיר", קשת אמר, הוציא מפרט והתחיל לנגן
בלוז קצבי. כל הקהל התחיל למחוא כפיים וגבריאל זרם עם המוזיקה
ובסופו של דבר הם היו חייבים לתת 3 הדרנים.
"וואו, תודה שהזכרת לי מה זה רוק אמיתי!", גבריאל אמר לקשת
וחיבק אותו.
"אחי אנחנו צריכים נגנים! זוכר?", קשת אמר.
"וואלה, נכון, לא היינו אמורים לקבל ממלכת הקרח, אר... סליחה
אנה?", גבריאל אמר.
"כן..." קשת הסכים.
"ובכן אנחנו צריכים להתקשר אליה...", גבריאל אמר.
"כן...", קשת הסכים.
הייתה דקה של שתיקה מביכה.
"אולי תתקשר אליה?!", קשת צעק.
"אה... אוקי!", גבריאל הוציא את הסלולארי שלו וחייג אליה: "הי
אנה מה קורה?... מה הכוונה מי זה?... זה אני... גבריאל! כן
בדיוק!, שומעת את מכירה מתופפים או בסיסטים? מה זה?, מכירה
מתופף?, אחלה! את שולחת אותו אלינו?, מצוין! אז יאללה... מה
אמרת? אה יו לא נוח לך בעבודה?, את סובלת?, יש לך בעיות בגב?"
קשת התגלגל על הרצפה צוחק וגבריאל ניתק. "רגע חדוד", קשת המשיך
לצחוק: "אז אתה רוצה להגיד לי שלמרות שעדיין אתם לא עושים סקס,
אתה ממשיך לדאוג לה ככה... אוי באמת אחי!, תסביר לה ששום דבר
לא בא בחינם!"
"אה... עזוב... אני בחור נחמד מדי! בכל מקרה יש מתופף בדרך
לכאן, קוראים לו אסי!" גבריאל חייך.
בינתיים הגיטריסט, שקשת בעט בו מהבמה ברח והגיע לאיתי. שמו היה
זהר. הוא היה גיטריסט טוב אבל התמכר למוזיקת שנות ה- 80, וזה
הרס את נשמתו והוא הפך להיות ישות מבולבלת למדי. כולו מדבר
ומתנהג קשוח, הולך עם ג'ינס קרועים וחולצות פתוחות, אבל יוצר
בעיקר שירי רוק עדינים ומתוקים.
"איתי!", זהר קרא לו.
"כן?", איתי שאל.
"אהלן אהלן, אני זהר ואני רוצה להצטרף למאבק בקשת!, המניאק הזה
השפיל אותי!, תשמע הוא וגבריאל התאחדו ומצאו כנראה מתופף", זהר
הסביר.
"המ... תודה על המידע הזה, כל אויב של קשת הוא חבר שלי!, ויש
לי רעיון גאוני, אתה אומר שהוא מצא מתופף?, אבל הוא עוד לא מצא
בסיסט... אני אשלח להם את השבלול", איתי אמר.
"חשבתי שהשבלול מת?", זהר שאל.
"הוא כן, אבל הבן שלו שקוראים לו באותו שם ובמקרה נראה אותו
הדבר, ירצה לנקום את מות אביו, והוא במקרה בסיסט, הוא יהיה
הסוכן שלנו בתוך הלהקה." , איתי הסביר.
"סבבה, אז אני אלך, ואני אמצא את השבלול הזה! זה יהיה מסע קשה
וארוך אבל אני אעשה את זה!!! יאללה בי", זהר אמר.
"אבל זה לא הכרחי...", איתי אמר.
"יאללה בי!", זהר אמר בקול רם.
"אני יכול פשוט להתקשר אליו...",
"יאללה ביי!!!", זהר צעק.
"אוקי... לך כבר...", איתי אמר.
בחזרה במועדון, אסי הגיע וישב לשתות משהו עם קשת וגבריאל.
"שמע אסי, יש לי רעיון משוגע מאוד אבל הוא יכול לעבוד, אני
רוצה להרים הופעת רוק טובה ואמיתית כמו שפעם היו נותנים... מה
אתה חושב?", קשת אמר.
"אמ... הופעת רוק?, שמע אני לא כל כך מת על רוק, אבל אני גם לא
שונא את זה, אני גם לא כל כך מת על הופעות, אבל אני גם לא שונא
את זה, אני גם לא כל כך מת על לנגן, אבל אני לא שונא את זה,
נראה לי שאפשר...", אסי אמר.
"אמ... אוקי", גבריאל אמר בבלבול.
"אז אני מניח שאתה איתנו...", קשת אמר.
"אה... כנראה...", אסי אמר. החבר'ה הזמינו עוד סיבוב חלב
מהברמן כדי לחגוג.
בינתיים זהר הגיע לבית של השבלול ותדרך אותו.
"אין בעיה, שנאפ שנאפ שנאפ, אני מייד יוצא לדרך!", השבלול
אמר.
"אחלה בחלה!", זהר אמר.
"אבל יש לי רעיונות! שנאפ שנאפ שנאפ, אולי אני אנסה לסבך, שנאפ
שנאפ שנאפ, את המוזיקה שלהם, שנאפ שנאפ שנאפ, כל הזמן וככה,
שנאפ שנאפ שנאפ, אני אעכב אותם" השבלול אמר באיטיות.
זהר גלגל עיניו והסתכל בלחץ על השעון, זה לקח הרבה יותר זמן
ממה שהוא חשב והוא רצה לעוף משם כבר. "סבבה...".
"ואולי... שנאפ שנאפ שנאפ, אני אבקש לשיר, שנאפ שנאפ שנאפ,
ואעשה מלחמות אגו..." השבלול אמר.
"כן, כן לא אכפת, העיקר לך ותצטרף אליהם ותדווח לנו מה קורה.",
זהר מיהר וברח משם.
במועדון קשת, גבריאל ואסי התכוננו ללכת ובחוץ הם נתקלו
בשבלול.
"הי!, לא הרגתי אותך?!", גבריאל שאל.
"לא!, שנאפ שנאפ שנאפ, הרגת את אבא שלי!", השבלול ענה.
"אה אופס... לא נעים... יש משהו שאני יכול לעשות?", גבריאל
שאל.
"אתה יכול לתת לי להיות בלהקה שלך!, אני בסיסט!", השבלול ענה.
"לא חדוד!" קשת אמר לגבריאל ", אני לא מסכים, אין בו את רוח
הרוק! אחי אנחנו צריכים לשמור על עקרונות, כן למצוא בסיסטים
טובים זה קשה, אבל אסור לנו לוותר... הוא לא מספיק טוב..."
"אבל אחי, אני חייב לו!, אני הרגתי את אבא שלו!", גבריאל
הסביר.
"אוף. טוב אבל זה על אחריותך!", קשת הזהיר.
"סבבה אחי, אתה חלק מהלהקה!", גבריאל אמר.
"וואו! שנאפ שנאפ שנאפ, אני חלק ממשהו?, שנאפ שנאפ, אף פעם לא
הייתי, שנאפ שנאפ, חלק ממשהו!" השבלול צהל.
למחרת קשת התעורר בבוקר ויצא העירה. הוא חיפש בכל מקום, אבל
הוא לא מצא את גבריאל בכל מקום. אחרי שעות של חיפושים הוא הגיע
למערת הסטלנים.
"הי עידו, יש לך מושג איפה גבריאל?", קשת שאל.
"אני מרגיש הפרעה ברצף הזמן מרחב, אתה לא?", עידו אמר לקשת.
"עכשיו שאתה אומר אני באמת מרגיש, כאילו מישהו שינה משהו..."
קשת אמר.
זמן קצר לפני זה, בחדר המלחמה בטירה של מיכאל:
"אז מה נעשה?" איתי שאל את מיכאל.
"לי יש רעיון!", שיר אמרה: "אולי תחזור בזמן ותמנע מגבריאל
וקשת להיפגש!"
"רעיון מעולה!, את כל כך חכמה!", מיכאל מחא בכפיו.
"אחלה!", איתי וניר הסכימו.
מיכאל לא בזבז זמן והשתמש בקפיצה בין מימדית, כדי לחזור אחורה
בזמן. הוא הגיע לפיצוציה שבה רם(במסווה) ישב.
"שלום אישי הטוב...", מיכאל חייך אליו, "יש לך אגוזי?".
רם חייך, הוא חשב שזה בטח קשת, הבנאדם שהוא נשלח כדי לוודא
שיקבל את האגוזי, הרי מי כיום רוצה אגוזי?!
"בטח!, קח!, רק תיזהר אתה עלול להצטער על זה לנצח!". רם הושיט
את האגוזי למיכאל. באותו רגע, קשת נכנס לפיצוציה. קשת גם חזר
אחורה בזמן, כדי למנוע ממיכאל למנוע ממנו לקבל את האגוזי.
"עזוב את האגוזי הזה, מי שלא תהיה!", קשת אמר.
"מי אתה בדיוק?", מיכאל שאל.
"אני קשת, ומי אתה?", קשת שאל.
"אתה קשת?!", רם צעק בפאניקה.
"אה... אז אתה קשת המפורסם! אני מיכאל והאגוזי הזה שייך לי!",
מיכאל הכריז.
"אתה לא משאיר לי ברירה!", קשת התרכז ומערבולת אנרגיה החלה
לזרום מגופו, היא הרסה את כל החנות ובלגנה את כולה והעיפה את
מיכאל בחזרה לעתיד, האגוזי נשאר בחנות, וקשת גם חזר לעתיד. רם
התחיל לבכות וחשב שבחיים קשת לא יקבל את האגוזי... אבל לאחר
כמה דקות קשת מהעבר נכנס וקנה את האגוזי.
מיכאל חזר לחדר המלחמה.
"שמע. קשת הזה הולך להיות אויב קשה!", מיכאל אמר.
"כן, אמרתי לך הוא ממש רע!", איתי קרץ לניר.
"המ... כן, אבל הרגשתי כאילו שמשהו לא בסדר... הוא לא התנהג
כמו האנשים שאני בדרך כלל נלחם בהם, היה לו קסם מסוים, אני לא
יכול להסביר את זה... אבל הייתה הרגשה של טעות..." מיכאל
הסביר.
"אה שטויות! אתה מדמיין!", איתי נזף בו.
"אולי... אבל בכל מקרה הוא בהחלט זכה בכבוד שלי אחרי גל
האנרגיה שהוא הוציא מעצמו..." מיכאל אמר.