הוא הלך לאורך השכונה שכל כך הכיר- שכונת ילדותו.
הוא ראה את ביתן של אוסנת וקרן - אפילו של נטע,
אבל זו לא היתה איזו הליכה שבה מעלים זכרונות.
מה יש לו לעשות הליכה כזאת? הוא רק בן 15.
ובכל זאת, זו לא הייתה עוד הליכה שגרתית. כבר תקופה שהוא ככה:
הולך ורק חושב.
היא כל הזמן עוברת לו בראש - פלאשבקים חדים שבהם היא והוא
מתחבקים: היא אומרת לו עד כמה היא אוהבת אותו - אבל באמת! -
כמו סכינים חדות שחורצות את החפצים הכי קשים (כמו ליבו).
לעיני כל הוא כבר שכח אותה ביום שהם נפרדו - אפילו באוואי כתב
"החיים יפים!" - וזה שקר, שקר גס.
חולם שהיא תופיע פתאום ותקרא לו, שהוא יראה לה עד כמה יש לו
להציע - רק גבי והכלבה שלה עברו ברחוב, שנשכח ממנו בגלל רצף
התסריטים שעברו לו בראש.

זהו, הוא הגיע לאן שהוא צריך - הוא נכנס למציאות. עד לפעם הבאה
.