היינו שנינו מכוסים במבטים,
איבדתי אותך בין הכרמים הישנים,
בעוד עיניי אפופות עשן ופחד,
ליבי שבה את שפתייך לאמר אהבה.
צוללת בים של חורף,
מחכה לסופו הקר,
על מזח אישוניי מביטות בשברי הגל המוזר,
רסיסים ממנו נגעו בגופי,
שוב כבר הקץ של סבלי.
עצי צפצפה פורחים בחלוני,
מכורבלת בשמיכה שהבאת לי,
חמימה ועוטפת כל איבר בגופי,
מחכה שתרימה ותלטף רק אותי.
מקץ החורף נפעם עין הקיץ,
מציץ לתוכי ומקרין לי שלווה,
המבט החדש המבט של הקיץ,
לא ברח, רק נדם ושוב התקווה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.