ניגשתי ליצחק מהמכולת.
"יצחק, אתה יכול לבעוט לי בראש?"
"מה את דפוקה?!"
"יצחק, אני אזיין אותך! תבעט לי בראש או שאני אזיין אותך!!!"
"תעופי לי מהחנות או שאני קורא למשטרה!"
כבר שבוע אני מסתובבת ככה בשכונה ומחפשת מישהו שירביץ לי,
שירצח אותי מכות, שיהרוג אותי. כולם מסתכלים בחשד ואומרים
"וואלה זאתי, דפוקה מהתחת... צריך לאשפז אותה."  אני עם עיניים
נפוחות צורחת עליהם עד שמעיפים אותי.
הבן של השכנים מלמטה, נפתלי, הוא בפיגור שיכלי קשה. הוא הסכים
להרביץ לי אבל לא עד שאני מתה. אמרתי לו "נפתלי, יא בן זונה,
אתה תרביץ לי עד שאני מאבדת הכרה לפחות!!!" ההוא מפגר, אמר
בסדר ודפק לי בעיטה בבטן. התקפלתי. אחר כך הוא נשך לי את האוזן
וירד הרבה דם. צרחתי כמו מטורפת. הקאתי על עצמי והמשכתי לצרוח.
נפתלי המפגר נבהל מהדם ומהקיא וברח. רצתי אחריו וצרחתי "נפתלי,
יא בן זונה, אני אזיין ת'אמא שלך! תגמור מה שהתחלת, יא חתיכת
מפגר!!!" אבל הוא ברח.
אני מאוד רוצה למות ואין לי כוח להסביר למה וזה גם לא חשוב. מה
שחשוב זה שאני רוצה למות ולא יכולה להתאבד בגלל שאני פוחדת. אז
אני מחפשת מישהו שיהרוג אותי עם כמה שיותר כאבים. כולם בשכונה
כבר יודעים שאני השתגעתי לגמרי ואם אני לא אמצא מישהו ממש
בקרוב, הם יזמינו לי משטרה ויאשפזו אותי על אמת. כוס-רבק, אני
רוצה בעיטות בבטן עם דם ובעיטות בראש, שיפוצצו לי את האמ-אמא
של הצורה.
למה?
כי אני חתיכת חרא.
אני זבל. יותר גרוע מזבל- אני יותר מסריחה מחרא של סוס. למה
בכלל עשה אותי מי שעשה? זונות בני זונות ההורים שלי וההורים
שלהם!
"מלכה, אולי תשברי עלי איזה כסא?"
"תעופי ממני, משוגעת!"
"כוס האמא שלך מלכה! הלוואי שהילדים שלך יהרגו במלחמה ואת
תקבלי סרטן!!!"
מלכה זאת הספרית מהמספרה למטה. גם היא לא הסכימה, הזונה.
אני הולכת כל היום עם אותם בגדים שהקאתי עליהם כשנפתלי בעט בי,
מבקשת מהאנשים שירביצו לי. כמה כולם זונות. אף אחד לא מוכן. מה
הם חושבים? שככה הם לא יגיעו לגן-עדן?! זונות כולם בגן עדן ובן
זונה אלוהים!!!
"אלוהים, יא חתיכת חרא! אולי אתה תהרוג אותי, יא בן זונה? תשלח
עלי איזה רוצח או מכת ברק!!!
יא מניאק!.."