ובכן זה היה יום יפה למדי.
השמיים היו כחולים, הציפורים צייצו, הכלבים נבחו. סתם יום קיץ
חם. בוב החליטה לעשות קצת כושר, להיפטר מכמה קילוגרמים
מיותרים, לגרום אושר אינפנטילי לכלבתה ולשזוף את עיניה הזעירות
במראות טבע פראי, היא החליטה לרדת לואדי הסמוך לכרך טבעון.
מהידע הכללי של בוב ועל סמך הזיכרון הלא ממש מהימן שלה, הירידה
לואדי נמצאת ליד הצטלבות הרחובות נרקיסים ושכונת הגפן. הלכה
בוב להצטלבות הנזכרת לעיל וירדה לתומה בכביש הבטון התלול
והחלקלק עד שהגיעה להצטלבות דרכים. כיוון אחד נראה לה לא טוב,
דרך ללא מוצא. היא החליטה להמשיך בכיוון שבו כן היו מעט בתים,
כך שלבסוף היא הגיעה לשכונת האנסים.
את שכונת האנסים, שהיו בה שיחים גבוהים ומקלט בטון מקושט
בגרפיטי אינפנטילי, עברה בוב בשלום אם כי בחשש מה. ואז היא
הגיעה לשביל שיורד מטה והוא אפילו לא היה סלול! "כן!" קראה בוב
במוחה הקט. "סוף כל סוף הגעתי לירידה לואדי!" בוב התחילה לרדת
בשביל היפה, חושבת לעצמה איזה יום נעים היום וכל כך שקט פה.
לפתע היא תהתה למה שקט. נדמה היה לה שהיא רואה בתי אבן מבעד
לשורת צמחים שהיתה שם. אם אלו בתי אבן, היא היתה אמורה לשמוע
את הדיירים, לא? ואפילו לא שעות המנוחה עכשיו! לכן החליטה בוב
להסתכל מבעד בצמחים ולראות אילו מן דיירים דרים שם ואז היא
הבינה בדיוק למה הדיירים לא עשו רעש. למה אתם שואלים?
ובכן, הסיבה היתה שבוב הגיעה לבית קברות! אבל בוב האמיצה
החליטה לא לותר ולהמשיך לרדת לואדי. אחרי הליכה קצרה לצד בית
הקברות ש-כך מסתבר- קיים בכרך טבעון, היא הגיעה ל... עוד כביש
סלול! טוב, חשבה בוב, זה חייב להגיע לואדי. היא המשיכה ללכת
בכביש בעוד כלבתה תוהה האם היא איבדה את שכלה המצומק ואם כן
היכן.
לפתע ראתה בוב שבצידי הדרך ישנם ספסלים מוזרים. אלו לא היו
הספסלים לקשישים המונחים בכל רחבי הכרך טבעון, הו לא, אלו היו
ספסלים שעשויים משני בלוקים כרגליים וקרש עץ כספסל עצמו.
הספסלים היו מונחים זה מול זה משני צידי הכביש במרחקים שווים
זה מזה. ועדיין היה במקום שקט של בית קברות. לפתע ראתה בוב
באופק פנייה! יופי, הגענו לואדי! רצה בוב אל הפנייה, פנתה בה
בציפייה לראות שדות ועצים ופרחים ו... היא ראתה עוד שורה
אינסופית של הכביש האפור ההוא עם הספסלים המוזרים בצד שלו
והעצים האפורים שצמחו לידו בלי סיום נראה לעין. "זובי!", אמרה
בוב לאטמוספירה. "אני חוזרת הביתה!" חזרה בוב את שדירת ספסלי
הבלוקים, חזרה את העלייה ליד הדיירים השקטים, חזרה את שכונת
האנסים, עלתה להצטלבות נרקיסים-הגפן, הלכה שוב את רחוב
נרקיסים, חזרה הביתה בזעם בעודה מקללת בעסיסיות ונשבעה לא
לחזור לשם יותר בחיים שלה.