אני רוצה לדעת לצייר, לפסל, לנגן.
להביע את עצמי איכשהו, זה חשוב, הביטוי העצמי, אני בטוח בזה,
זה הדבר היחיד שיכול להשאיר חותם על העולם הזה, חוץ מילדים
כמובן, אבל נראה לי שזה קצת לא אחראי להביא ילדים לעולם הזה,
אני לא מוכן לקחת את האחריות הזו בשום אופן, ללמד טוב ורע,
מוסר, ערכים, דת!
ומה בקשר למערכת? איך אני מכניס אותו לכזו מערכת של בתי ספר
ואוניברסיטאות?
זה פשוט לא פייר להביא ילד לעולם ואני חושב שהרבה אנשים עושים
את זה מסיבות אנוכיות, בעיקר נשים, עם הקטע של "אויש! אני רוצה
תינוק!" כל פעם שהן רואות איזה תינוק מפגר!
סתם כי אנשים חשים חלל בחיים שלהם אז הם מחפשים איך למלא אותו,
הם מחפשים משהו לאהוב, ושיאהב אותם, טעות, סיבות לא נכונות,
בגלל זה הנוער נראה ככה, אתם מבינים את הבעיה? זה הסיבות! תמיד
הסיבות!
הסיבות לא נכונות! ואנחנו גם לא מבינם את הסיבות והגורמים
לדברים!
זה כמו שאנחנו רואים את התוצאה: העולם והמציאות, ומנסים למצוא
את הסיבה, בהגדרה שלנו: אלוהים.
ואנחנו נותנים לא כל מיני הגדרות אנושיות ובוחנים אותו וכובלים
אותו לפי הסטנדרטים שלנו. יש לי אפילו משל על זה, זה כמו בנאדם
שגר במערה חשוכה כל חייו, הוא לא רואה אור, פתאום יום אחד נשבר
סדק במערה וחודרת קרן אור פנימה והבן אדם מתחיל לחשוב מה גורם
לקרן אור הזאת להתקיים והוא חושב וחושב וחושב וחושב וחושב
ובסוף הוא מגיע למסקנה!
נו חברים... נראה לכם באמת שהמסקנה שהוא הגיע אליה זה שמקור
הקרן זה בשמש?!
הוא הבין שהאור מגיע מכדור גזים ענק שפולט אנרגיה בצורת
פוטונים שפוגע בקיר המערה וחוזר לעיניו ונתפס על הרשתית והמח
שלו מתרגם לתמונה וכו' וכו'.
הקיצר הנקודה היא שאין מצב שהוא באמת יבין במח חסר האמצעים שלו
את מהות הקרן, ככה אנחנו בחיים לא נבין את מהות העולם
והמציאות, כהגדרתנו: אלוהים.