היום יש לי יום הולדת, אבל אין לי כלום בפנים.
עמדתי שעות בתור למסיבה, ראיתי אנשים רוקדים, מדברים, חופשיים
ואותי.
אני חושב שאני יכול להיות חופשי רק שאני לבד.
הייתי רוצה לדעת לרקוד, לדעת לשחרר, פשוט להוציא הכל החוצה.
בבת אחת.
עוד חצי שעה נגמרת לי היום ההולדת, ועדיין לי כלום.
בפנים אני ריק, בלי רגשות, רק מספר רצונות קטנים
וכמיהה אחת עזה לקרבה, וריקנות שמרחפת מעל הכל, ריחוף טובעני.
אני לא צריך לעוף. רק לרקוד.
עוד דקה עברה, ועדיין לי כלום בפנים.
למה אני מחכה?
שיהיה משהו.
עולם חדש, משהו מעניין, משהו מסעיר, משהו שיסחוף אותי איתו.
אני לא יכול לבדי. לא. אני לא רוצה לבדי.
עוד רבע שעה נשארה ליום הולדת שלי, ואני עדיין לבד.
לפחות אני יודע מתי כל זה יגמר. לפחות יש זמן.
אני רוצה להוציא את החופש שלי.
אני כלוא בריקנות של עצמי. אני משעמם.
נגמרה היום הולדת שלי בלי מסקנות, רק מקומות חניה והמון מקום
בתוכי.
מחר כבר לא תהיה לי יום הולדת, אבל אני עדין אהיה ריק.
אני חושב.