[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הילדה הקטנה קצת המומה ולא מסוגלת לעכל
כולה עטופה ברגשות קשים ובכעס
שרק  מחכים לפתח, לאיזה שבר קטן בה
שדרכו יוכלו להיכנס, ולפרוץ את הסכרים
בחומה של הילדה הקטנה מתחילים להיות סדקים
מהלחץ בו שמו אותה.

היא מתחילה לרצות
לשקוע. לטבוע. להעלם בכל הלכלוך הזה.
במים העכורים שרק מחכים לה. שתיפול.
להתחבר לכעס, לפרוק את כל הזעם שהצטבר.
להשתגע. לא לתת חשבון לאף אחד.
איך בכלל אפשר להמשיך ככה?

ומה היא כבר?
ילדה קטנה - בורג קטן במערכת הגדולה והשבירה.
בסך הכל הילדה של ההורים.
כן, האנשים האלה שגידלו אותה באהבה
ועכשיו עצובים וכועסים בעיקר על עצמם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני חרגול מאוד
מוסרי. אני שוכב
עם אמא שלי, כי
אבא לא מספק
אותה. עם אחותי,
כדי שהיא לא
תרגיש דחויה
חברתית. עם
סבתא, שיהיה לה
מה לספר
לחברות.
רק עם אחי לא.
מה אני, סוטה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/2/05 10:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטע עומר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה