כשתבוא אליי מחר, אתה לא תכיר אותי. אני אשנה את עצמי. אהפוך
לאדם אחר, אשטוף את העבר מתוכי ואוציא את הכל, אעשה פעם אחת
בחיים שלי מקלחת ארוכה, כמו שמקלחת טובה אמורה להיות. אגע בכל
חור נסתר שאף אחד לא נגע בו מעולם ואנקה ממני את הכל. אותך.
ובשנייה הראשונה שתביט בי, תחשוב שזה סתם עוד אחד מן הקטעים
המשונים שעוברים עליי כמדי חודש. ושבוע. תעלים עין. אבל אתה
תראה שהפעם תטעה. כי אני אשתנה. ואמחק את עצמי. אהפוך לאדם
שתמיד רציתי להיות ותמיד פחדתי להיות. ולא אתן לך יותר להתקרב
אליי עוד צעד אחד, כי אם תיגע בי שוב אני ארצח אותך. הפעם אתה
לא תקלקל לי. הורס שמחות שכמותך. אתה לא תכיר אותי יותר ואני
אעשה כאילו שאני לא מכירה אותך יותר, ואני באמת לא מכירה, כי
מחר אהיה אדם שונה ואשכח את העבר ואשכח אותך ואני אוריד ממני
כל זכר.

אני נכנסת למקלחת עכשיו והמים זורמים וממלאים את האמבטיה.
כשהם מגיעים בדיוק לכמות המתאימה ומעורבבים עם המון קצף וסבון,
אני נועלת את הדלת ומדליקה סיגריה. סיגריה של אומץ. וככה אני
נכנסת אל תוך האמבטיה ועוצמת עיניים. אני מרגישה את החום עולה
ואני מזיעה, והקצף גולש על הגוף שלי ואני לא שוטפת אותו הפעם,
כמו תמיד. לא יותר. אני נקייה מעכשיו. נקייה ממך. נקייה ממני.
מהחיה הכלואה שהסתתרה בתוכי מאז שהייתי ילדה. אני מבטיחה לך
שזהו. אני השתניתי ואתה לא תכיר אותי מחר כשתבוא ואתה תתעצבן
כשאני לא אתן לך את הזיון הקבוע ולי לא יהיה אכפת. כי לי יהיה
את האומץ להגיד לך לא. יהיה לי את האומץ להגיד לך שאתה תיגע בי
רק אם תאהב אותי. את מה שבפנים. ואני לא אתן לך יותר להרעיד את
כל נימי הגוף שלי. ולא אתן למבט שלך להמיס אותי יותר וגם לא
לחיוך שלך. אני שונאת את החיוך שלך!!! ואתה תתקרב אליי ותגיד
שזאת תמיד הייתי אני. היחידה. היחידה שתאהב. אבל מילת הקסם לא
תפעל עליי הפעם. אני שטפתי ממני את הכל, ועכשיו ברגעים אלו
כשאני מתנגבת במגבת גדולה שעוטפת אותי, לא קר לי ולא חם לי.
אני לא עומדת לפול ולא מחפשת עזרה בין ים החושך שמציף אותי.
אני עומדת בכוחות עצמי, הולכת אמנם בצליעה, אבל עדיין הולכת.
וככה כל יום מחדש אני אשטוף את הכל ממני. אניח לעבר ואפרד ממנו
ואסתכל אל עבר הצפוי לבוא.
ואתה לא תהיה לידי. כי אני לא אוהבת אותך יותר וכי אני לא
מכירה אותך עכשיו, כשהשתניתי. אני אשטוף את הכל ממני.