שם היה יער, יער יפה, יער ירוק, היה בו את כל הנפלאות ממש כמו
בחלומות.
הוא היה ירוק ומלא בפרחים ובהמון המון ורדים ושושנים, היער הזה
היה מיוחד מכל השאר ,כי בו היה נאמר "שביער הזה יש דברים
מסתרים שלא נמצאים בכל הסיפורים".
כמו בכל היערות  גם בו היות חיות. טובות ורעות, חלומיות
ושטניות אבל מה שבטוח דברים מוזרים לא הפסיקו לקרות...
אבל עם כל המוזריות קרה יום אחד מקרה יוצא דופן, הגיעה ליער
פיה ולא סתם פיה מהאגדות ,ולא פיה מין החלומות אלה פיה שונה
פיה לא מוכרת וכלל לא ברורה, שראו אותה כולם חשבו מי היא ומה
היא ושהיא דיי מוזרה.
אך ראו בה גם כפיה טהורה ואף טובה ונקיה אבל היה ברור שהיה
משהו שונה בה.
כולם קראו וראו אותה כפיות זכוכית.
פיה זו היתה מאוד יפה וטובה ושידרה המון טוב והבנה שהיו צריכים
אותה היא תמיד היתה לעזרה, היא תמכה ועזרה ומה שמאוד בלט ממנה
זו הקבלה וההבנה, אין ספק שהיא גם היתה סוג של מנהיגה ואבל עם
זאת היא השתדלה לא לשפוט, ולתת מעצמה עד כמה שיכולה, ולכן לא
סתם ראו בא כסוג של פית זכוכית, מפני שהיא תמיד היתה צלולה
וברורה וידעו שכל מילה שלה היא אמיתית וכנה.
יום אחד הגיעה סערה אל היער והסערה פגעה בהמון עצים ובהמון
פרחים, אך גם הפכה את האדמה והגשם שבא עם הסערה הישקה את
הצימחיה.
פיה לא ידע מה לעשות מפני שידע על קיומה של האגדה.
שבאגדה סופר שביום מין הימים תגיע סערה קשה ליער הקסום ורק פיה
אחת תוכל להתמודד מול הסערה, רק פיה אמיתית וכנה.
כל תושבי היער ידעו שמדובר בפית הזכוכית, אך הפיה אינה ידעה
האם הסערה גורמת נזק או אף היא באה לטובה...
הפיה החליטה להישאר עם התמימות וכמו שאומרים "לזרום".
עם הזמן התחילה הפיה לחבב את הסערה, היה נחמד לה טיפות הגשם
ורעש הרוח שנשמע לאוזניה ממש כמנגינה.
והפיה לא הסכימה להיפרד מין הסערה, אך הסערה עשתה את שלה
והמשיכה לה. כנראה שעברה ליער אחר עם פיות וחיות שונות ומשנות
אחרות.
הסערה עשתה רק טוב ליער, היער פרח ולבלב אחרי הסערה, תושבי
היער אומרים שמאות שנים לא נראה היער יפה כל כך.
כולם היו שמחים... חוץ מהפיה אותו פית זכוכית פגיעה שפתאום
הרגישה בודדה, כי אין כבר את אותה הסערה שתנגן לאוזניה מנגינה
ואין כלל גשם, שיעשה מעניין.
הפיה הרגישה סוג של רגשות לסערה. כי גורלה של הסערה היו בידי
הפיה.
ועכשיו הפיה נשארה בודדה
עד הסיפור הבא.