[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בסך הכל, בוב חשבה כשפקחה את עיניה, זה עוד יום רגיל. בחוץ יש
כבר אור אפור של חורף אבל עכשיו חם כמו בקיץ. לא כמו בפולין,
שם היה קר באמת. אבל די לחשוב על פולין, לקום מהמיטה ולרוץ שלא
נאחר את האוטובוס. יום ארוך היום. אחרי שתסתיים השעה השביעית
תחכנה היא וחברותיה במקום השנוא הזה על להשלמות במתמטיקה
לתלמידים שנסעו עם המשלחת, ואחרי כן יהיה ערב מגמה, הראשון
לשנה הזו.
"יום רע יום רע יום רע יום רע...", היא מלמלה בעודה אוחזת
תיקייה בידה אחת ואת ידה השנייה היא מניפה באוויר בעודה מנסה
לסמן לנהג האוטובוס שיחכה לשנייה, והוא חיכה. "טוב, אולי זה לא
יום רע אחרי הכל." מעודדת היא ישבה בספסל הראשון ושלחה יד
לילקוט לגשש אחרי הדיסקמן. הוא לא פה. איפה הוא? או כן, על
המיטה. נהדר. "יום רע!"
היא התיישבה בכיתה בתחושה ששום דבר כבר לא משנה, מחכה בעצלתיים
ששיעור היסטוריה יתחיל ומתעלמת מחבורה של אנשים מוזרים בהחלט
שהסתובבו סביבה ודיברו בשפה מאוד מוזרה. אההה כן, קוראים לזה
נוער עובדניקית. "קומוניסטים ארורים, יימח שמכם!", היא מלמלה
מדי פעם כדי לגרשם. "יום רע!"
אחרי ההפסקה הגדולה לפתע היא ראתה שכולם עוזבים את הכיתה. "מה,
מה קורה?", היא שאלה. "שיעור ספורט.", ענו לה. -"לאאאא...",
ראשה צנח אל השולחן ונשאר שם עד שהיא שמעה קול מהשולחן מולה.
-"בואי נבריז מספורט.", היה זה אחד מחבריה לכיתה שלא ראה שיעור
ספורט מימיו, בטח שלא השתתף באחד. -"אם אתה מתעקש.", ענתה
ושלפה את מחברת ההיסטוריה שלה, שכן היא עסקה במשך ההפסקה
הגדולה בהשלמות החומר אותו פיספסה עם המשלחת. לפתע נשמע קול
והדלת נפתחת. "רכזת השכבה!", אמרה היא. -"המחנך שלנו!", אמר
הוא, אך לא זה ולא זה. לכיתה נכנסו לא אחרות מאשר הבת של ראש
המועצה טל ובץ העליזה יתר על המידה (גובל בחשדות ללקיחת
אופיום). טל החנונית ישבה בפנים אומללים והתחילה לדבר בשצף קצף
על כך שהיא מעולם לא הבריזה מספורט, ושעל בטוח יתפסו אותנו
ויכריחו אותנו לנקות את בית הספר. "את טיפשה.", אמרה לה בוב.
"רואים שמימייך לא הברזת, אפילו לא מספורט." -"נו אז מה? אז זה
סיבה לקרוא לי חנונית יא חתיכת פריקית?", ענתה טל. "פריקית את
בעצמך!", נעלבה בוב. זה היה ממשיך עוד הרבה זמן אלמלא העלה
מישהו את הסוגייה של איך אפשר לעבור בספורט אם מבריזים כל
הזמן.
אחרי השיעור החופשי הזה התפרקה החבורה לשיעורי מתמטיקה השונים,
שם בוב התפרקה לגמרי ושכחה את ההנאה שלה משלוש השעות הראשונות.
"יום רע!", היא טענה כלפי העולם וקשקשה במחברת כל השיעור וגם
השיעור שבא אחריו. כשהפעמון צלצל בוב ניסתה להיזכר במעורפל
איזה שיעור יש עכשיו. "בוב, את באה לכימיה?", היתה זו חברתה
הטובה המכונה מלנכוליה, או תמר על ידי הוריה. במקרה היא למדה
איתה שם, בראש המגדל, ונאלצה להקשיב לאורך כל הדרך למלמולי
ה"יום רע" של בוב. בוב ישבה בשולחן אותו חלקה עם תמר, שנעלמה
באורח מסתורי במהלך התקלות עם כמה קומוניסטים מהנוער העובד
והלומד במסדרון. בוב הניחה את ראשה על השולחן ועצמה את עיניה.
כשהיא פקחה אותן כל היום התהפך מן הקצה אל הקצה.
"בובי!", צווחה טל באושר וישבה ליד בוב במקום שמיועד במקור
לתמר.
-"לכי מפה! זה לא המקום שלך! את לא שייכת לכאן! יום רע יום רע
יום רע!", אמרה בוב בלי להרים את ראשה. -"אוי שקט את כבר יא
פריקית, אני אביא לך עט של ראש המועצה, רוצה?", אמרה טל
בניסיון לעודד את רוח חברתה האומללה. -"טוב.", אמרה בוב והרימה
את ראשה מהשולחן. בדיוק אז הגיעה תמר וניפנפה את היצורון
המצווח מהמקום שלה. שיעור כימיה התחיל. המורה דיברה אבל אף אחד
לא ממש הקשיב, רק הילדה הכתומה והמעצבנת שישבה ליד טל וגם טל
עצמה. כולם דיברו זה עם חברו מהקצה השני של הכיתה או לחילופין,
בסלולארי. כתבו פתקים, שמעו דיסקמן ובקיצור עשו הכל חוץ
מלהקשיב לשיעור. פתאום פנתה תמר לבוב בחדות. "היי בוב, נכול
שמכימיה עד התגבור יש שעה וחצי?" -"שעתיים.", ענתה בוב בעצב.
-"ונכון שבשעתיים האלה אנחנו סתם נזרקות בבית ספר?" -"את באמת
חייבת להזכיר לי את זה?" -"אז נכון שיש לך כסף?" -"כן, קצת,
אבל אני לא רואה איך זה קשור..." -"אז בואי נלך לסופר מרקט פה
ליד בית ספר ונקנה גפרורים ובריזר?" -"טוב."
לאחר השיעור רצו תמר ובוב לכיוון הסופר כשטל מחכה להן בכיליון
עיניים בדשא הנוער העובד ליד הקיפטריה (הסגורה). אבל לפני
הסופר- פיפי! בשקט בשקט, בבניין הראשון מבין השלושה, בקומה
שתיים וחצי, מתחבאים להם שירותי החרסינה הכחולה. בוב גילתה
אותם כשעלתה פעם לקומה השלישית כדי להגיע לשיעור כזה או אחר
כשלפתע היא ראתה הבזק של קרמיקה כחולה- הבזק ולא יותר. בדיוק
אז צלצל הפעמון ובוב נחפזה לשיעור בלי לבדוק את עומק העניין.
כשהיא באה לשם אחר כך היא גילתה שירותים עם קרמיקה כחולה כהה,
אריחים בצבע תכלת שמיים, שתי אסלות מבהיקות מאקונומיקה ושפע של
מקום בכל תא. החיסרון- אין נייר טואלט-הוא שולי בלבד. אחרי
הביקור בשירותי החרסינה הכחולה המקודשים אצו רצו בוב ותמר
לסופר ורכשו פאקט של עשר חבילות גפרורים וכמובן בקבוק ליטר
וחצי של קוקה קולה, המשקה אליו מכורה בוב. כשהן חזרו לבית ספר
הן מצאו את טל מחכה להן בשער בקוצר רוח. "מה נסגר איתכם שתי
פריקיות?", היא אמרה בטון מאשים. "חיכיתי לכן שנים! שנים!"
אחרי שהיא סיימה להתלונן צעדו השלוש לכיוון דשא הנוער העובד
וניסו להפעיל את הגפרורים. מה חבל! נשבה רוח וכל הגפרורים כבו.
בינתיים ראתה טל מרחוק בלונדיני כל שהוא ומיד היא רצה אליו
בתירוץ שהיא רעבה ורוצה לבדוק האם יש לו אוכל, וכך נשארו בוב
ותמר לבדן, דבר גרוע עד מאוד.
הן החליטו לקחת את ההצתות צעד אחד קדימה ולהצית מדורה של ממש
מעלים יבשים וקופסאות גפרורים ריקות, כולל אותם גפרורים שלא
היו בני מזל וכבו ברוח הנושבת. לפתע חשה בוב בטיפה על עורפה.
היא נעמדה, נשאה ראשה לשמיים, לקחה אוויר ואמרה:"הקדוש ברוך
הוא, גם לי יש יום רע, אבל אני יורקת? לא!". כתגובה נשרה על
קצה אפה טיפה נוספת. היא הורידה את ראשה חזרה. "גשם!", היא
צווחה במלוא ריאותיה והיא ותמר רצו למחששה שעמדה בסמוך, מקום
נהדר עם רצפה מטונפת באפר סיגריות, מסטיקים ומוכטה יבשה. הן
ישבו במקום נקי יחסית והעיקר, מוגן מפני רוחות.
לפתע הבחינה בוב במסטיק דמוי מוח שהיה מונח על הרצפה כמיותם.
"מסטיק... מסטיק זה שריף?", שאלה בוב. -"מה'זתומרת שריף?",
שאלה תמר. -"כלומר אפשר לשרוף אותו." -"לא יודעת... בואי
נבדוק!". כן, מסטיק זה שריף בהחלט ולא רק שהוא שריף, הוא עושה
ריח של גומי שרוף ופצפוצים מוזרים כשמעלים אותו באש. "הידד!",
זעקו תמר ובוב בחדוות יצירה ומיהרו להשליך לאש עוד ועוד דברים
עד יצירת מדורונת קטנטנה שהותירה כתם שחור ומסטיק מסריח על
הרצפה של המחששה. "הממ...", אמרה תמר כשהמדורה גוועה. "רוצה
לראות משהו מגניב באמת?" -"אה, אוקיי.", אמרה בוב. תמר לקחה
קופסא מלאה גפרורים ג'ינג'ים בתוליים והציבה אחד מהם במבנה
מסובך כך שכשהוא מגיע לקיצו כל הקופסא עולה באש גדולה. היא
הציתה אותו והוא בער. ובער. ובער. וכבה. תמר פלטה קללות נמרצות
ומיהרה להדליק עוד אחד. הוא כבה כשהגיע לקופסא, אבל לא הצית את
שאר הגפרורים. היא הדליקה עוד אחד. הפעם נשבה רוח פרצים וכיבתה
אותו. היא הדליקה עוד אחד והוא נפל. "שמעי תמר, אולי הקדוש
ברוך הוא אינו רוצה שזה יקרה.", אמרה בוב. -"זובי.", אמרה לה
תמר. "אני החלטתי שזה יקרה וזה יקרה.". היא הציתה בזעם גפרור
נוסף ותקעה אותו בקופסא. הוא בער. ובער. ובער. הוא הגיע לפתח
הקופסא ולרגע לא היתה אש. ופתאום עלתה להבה ענקית מתוך הקופסא!

"הידד! The school, the school, the school is on fire! We
don't need no water let the motherfucker burn, burn, burn,
burn, burn! ",
צעקו שתיהן פה אחד. המדורה היתה גדולה ביותר, בעיקר מאחר
שנוספו אליה עוד קופסאות וגפרורים, כולל גפרורים ג'ינג'ים שלא
בערו מימי חייהם סתם כך, לשם ההתפוצצויות.
אז חזרה טל, נושאת בידה קינדר בואנו כדי לסבר את האוזן של תמר
ובוב, שכן היא הלכה בתואנה שהיא רעבה. "יא פריקיות!", היא קראה
בהתקרבה למדורה. "אם תופסים אתכן הורגים אתכן!" -"אל תדאגי, יש
לנו נוזל לכיבוי שריפות!", אמרה בוב בעודה מנופפת בבקבוק קוקה
קולה מלא למחצה, והוסיפה: "כאילו שאני אשליך קולה יקרת ערך
בשביל להציל את בית ספר..." -"טוב, בעיה שלכן, לי יש אליבי!",
אמרה טל ונופפה בקינדר בואנו. "אני הייתי בסופר וקניתי את
הקינדר בואנו שלי." -"כן! ואני הייתי בספור וקניתי את הקולה
שלי!", אמרה בוב בהתלהבות. -"כן ואני הייתי בסופר וקניתי...",
אמרה תמר ואז בהתה בידיה. גפרורים. הם נעלמו מיד אל מאחורי
גבה. "אני לא הייתי בשום מקום."
אחרי שטל הלכה לתגבור שלה, שהתחיל מוקדם יותר, לקחו בוב ותמר
את חפציהן והלכו לדבר מוזר מבטון שאפשר לטפס לו על הגג. תמר
טיפסה לו על הגג מיד, בוב החליטה שלא. דבר זה התגלה שחוכמה
לפני מעשה, שכן תמר נתקעה על הגג ולא הצליחה לרדת! היא נכנסה
לפאניקה ובוב כמובן, צחקה עליה. אחרי שהיא סיימה לצחוק עליה
היא גם עזרה לה קצת ובסוף היא הצליחה להוריד אותה מהגג. אחרי
שתמר ירדה מהגג הן גילו שבין הבניין של יב' לגדר התוחמת את
מושבת העונשין יש רווח לא גדול אבל לא קטן. אחרי שהן גילו שכל
מה שיש בו זה קצת בדלי סיגריות ובטח קונדום אחד או שניים שהן
פיספסו,וגם את הקיר של הבניין שהוא גדול ולבן וחלק כמעט בלי
גרפיטי, הן ציירו עליו קצת. אחרי זה הן כבר הלכו לתגבור
במתמטיקה.
התגבור התקיים בכיתה של יא'8, כיתתה אלף הבמה, אולי המגמה הכי
שנואה בכל בצפר, שתמיד נתקעים בקצה העולם, כלומר במקום בבית
הספר שאף אחד לא יכול למצוא ותמיד, אבל תמיד הרצפה שם שבורה.
כשבוב ו-תמר הגיעו, הכל היה ריק. אז הן חקרו קצת את הכיתה
כשלפתע הן שמו לב שעל הוילון שם רשום 'וילון'. לכן, על המזגן
רשמה בוב 'מזגן', על הלוח היא רשמה 'לוח', על הפטרייה שצויירה
על הקיר היא רשמה 'פטרייה' ועל דבר לא קשור שהיה תלוי שם היא
רשמה 'אבל מה זה?!'. מאוחר יותר בתגבור מרוב שיעמום היא רשמה
על השולחן 'שולחן'.
"אימאאאאא!", בכתה בוב שעה וחצי לאחר מכן. "אני רוצה הביתה!"
אז אימא באה לקחת את בוב, חרף היותה חולה וחרף הגשם שירד. בבית
נפטרה בוב דבר ראשון מהתיקייה המכוערת שהיא סחבה כל היום מתוך
מחשבה שהיא לא תחזור הביתה, והעבירה את הציוד לערב מגמה בשקית
פו הדוב שהידיות שלה הרוסות לגמרי בגלל הנטייה שלה להרוס ידיות
של שקיות.
ערב המגמה עבר כשורה, אבל לא היה מספיק מעניין בשביל להיות
מצויין כאירוע בעל חשיבות מכרעת ביומה של בוב. לפני שהיא הלכה
לישון, עשתה לעצמה בוב סיכום יום. "יום רע כבר לא מתאים.",
חשבה. "יום הזוי יהיה לא נכון. אז אולי... יום רע חלקית והזוי
חלקית? זה הכי טוב." אחרי ההברקה הגאונית הזו התכסתה בוב
בשמיכתה ונרדמה כמעט מיד.

הסיפור אמיתי לחלוטין וקוצץ מעט בשל צנזורה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עדוי והשימ
םיכפוה ךיא
תירבעה תא?


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/2/05 10:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
האוטובוס הורוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה