אדון אומר גברת שותקת
הוא לוקח היא נותנת
את גופה למסכת התעללויות
את נשמתה לאובדן ותהומות
הוא רואה בה אשת בית, אם ילדיו
הוא רואה בה שק אגרוף לחבוט בו את יצריו
והצער בו מכה ויוצר בו תהומות
שאומרים לו, את האשמה, אז הסכיתי בין הדמעות
והיא ניתלת בו, הפחד מהלא נודע את צעדיה משתק
גם כלוב זהב מרתיע לאבד
ואף כי נשמתה כבר נקברה לפני שנים רבות
גופה עוד חי נושם מהלך בין התמונות
של ילדים בוכים למראה אמא חבולה
של אישה החוששת מהיום הבא
של בריון המטיל את אימתו
כל לילה ששב הוא אל ביתו
ואז תפילה נושאת היא אל בורא עולם
שלח לי את הכוח להגן על עוללי
קחיני אל החוק שייתן לי מחסה
פקח את אוזנם בטרם יעשה המעשה
והיא הולכת כאילו קיבלה כוחות
ועולליה מחבקים אותה מחזקים את ההחלטות
וכשהדלת נפתחת אל מול לבושי מדים
נשברת הנפש והיא נפתחת עמוק בפנים
היא מגוללת שם את חייה  והם נוטעים בה עוד תקוות
ושולחים אותה לדרך רצופת כוונות טובות
אל דאגה,הם אומרים לה, הבריון עוד ייעצר
החוק אותו יכניע ואז הוא יישבר
אך אל מול דיין של מעלה ואל מול דיין של מטה תהום
וזה אותו שיחרר, אולי כי אין כסף ומקום
ובו ברגע שיצא הוא מבין הסורג והבריח
שב הוא לביתו ושם את אימתו הנציח
כעת דיין של מטה מתייסר מההחלטה
ודיין של מעלה מחבק עוד נשמה
והכתובת עדין חרוטה על הקירות
כי יש עוד בריונים שמהלכים בין בני תמותות
אך אין חוק, אין דיין אמת ואין קוראים בין השורות
אז מה הפלא שהאל חובק עוד נשמות