פעם בארך רחוקה ארץ האכזבה, שמה הייתה ילדה אחת כחולת עיניים
ועבת שפתיים.
הילדה לא הייתה מאושרת היא לא ידעה מהו האושר והאושר לא ידע את
הילדה.
ובארץ אחרת שחורה ואפלה, הייתה ילדה חומת עיניים ודקת שפתיים,
בחיים לא ראתה את תכול השמים ואת קרני השמש משתקפות בתוך
המים.
יום אחד בתאריך לא ברור פנו הבנות לדרכם,לארץ השמחה.
שם ראו את תכול השמים ואת קרני השמש מבצבצות בין טיפות המים,
ובאותו היום במקום לא ברור נפגשו עבת השפתיים ודקת השפתיים.
ומאז הן ביחד צוחקות אוהבות וכמובן מאושרות!
כל יום שזורחת השמש גם אם קצת עצוב ואפרפרים השמים השתיים
יודעות שהן ביחד, אז הן יוצאות החוצה לרחבת האושר הגדולה
מחזיקות ידים ומחייכות לשמים.
אז אם פעם תגיעו למקום שבוא השמש מחייכת כל בוקר גם אם קצת
עצוב ותשמעו צחוק מתגלגל תדעו שהגעתם לארץ השמחה, ושעבת
השפתיים ודקת השפתיים שוב מחזיקות ידים ומחייכות לשמים.