אני חושבת שאחרי הכל יהיה לי טוב. מתישהו, בעתיד, אני אסתכל על
התקופה הזו ואצחק. זה בטח לא יהיה בקרוב, בוודאי עוד המון זמן,
אבל זה יקרה.

הילדה ההיא, של האח"כ, תסתכל על הילדה הזו ותצחק.
תצחק עליה שהיא כל כך מבולבלת, שתוהה אם היא אי פעם תמצא אהבה.
הילדה ההיא כבר יודעת את התשובה.
תצחק עליה שהיא כל כך מטופשת, מנסה לשלוט בכל העולם, להשיג
הכל, להצליח בכל, ועוד היא חושבת שהיא לא מפספסת כלום בדרך.
תצחק עליה שהלימודים כל כך חשובים לה, שכל העתיד כבר מתוכנן,
המסלול הצבאי, האקדמי, הכל שזור זה בזה לפרטי פרטים, למרות
שהיא עדיין לא יודעת מה היא רוצה לעשות עם עצמה.
תצחק עליה שהייתה כל כך תמימה, האמינה לכולם, נאיבית משהו,
ניסתה לעשות שלום עם העולם, ואח"כ בכתה מייאוש כשלא הצליחה.
תצחק על הילדה הזו שהאשימה אחרים שהם פוגעים בה ולמעשה עשתה
זאת בעצמה.

יום יבוא ואני אצחק על הילדה הזו, או שהיא תצחק עלי.